• סתמי תבלוג שלך
  • איריס וליעד
  • פרידמן וקליין
19 ביוני 2011

האויב הכי גדול שלי


כבר כתבתי בעבר על האויב הכי גדול שלי.
בחרתי להתלונן עליו כאן, בפייסבוק, מול חברים, בארוחת שישי ואין לי ספק שגם מול אנשים זרים יצא לי לזרוק מילה רעה או שתיים עליו.
האויב הכי גדול שלי הוא חרא לא קטן שיש שיגידו שאני צריכה לאמץ אותו לחיקי באהבה. האויב הכי גדול שלי, הוא אני בעצמי.

סתם! נראה לכם!? איזו קלישאה.

האויב שלי הוא דווקא השגרה. השגרה השגרתית שחוזרת על עצמה כמו ספירלת היפנוזה שאי אפשר להסיר ממנה את העיניים עד שבשלב מסוים מאבדים כל פוקוס.
אני מנסה להילחם באויב הזה כבר שנים. דון קישוט בטח מתהפך עכשיו בקברו; "לא למדת שום דבר מהטעויות שלי?" הוא ממלמל בעוד אני רצה עם חרב שלופה לעבר טחנת השגרה.
אומנם המאבק שלי לא הרואי כמו של קישוט אכול הטריפים, אבל זה המאבק הפרטי שלי למען חיים בעלי משמעות. בתור אתאיסטית שמחכה לגודו, הדברים הקטנים שיוצרים עניין והאושר הרגעי והעתידי שלי הם שנותנים לי משמעות.

ולכן שגרה גורמת לי לצמרמורת ושואבת ממני את כל מצב הרוח. אני מפחדת ממנה ועם זאת מוצאת את עצמי נשאבת אליה כל פעם מחדש.
אני יכולה להמשיך ולדבר על המפלצת הזו, האויב הנורא שלי, לנצח. אך בשבילכם, חבריי לעידן ה-140 תווים, אקצר ואגיע לפואנטה:

אדון פילד- הגבר בחיי, הבחין בי יום אחד אומללה ומוכת שגרה והציע לי הצעה שאני לא יכולה לסרב לה: "סופ"ש ליעד". סופ"ש שלם שבו אני רשאית לבקש, לדרוש ולהחליט כל דבר ואדון פילד יהיה חייב לשתף איתי פעולה. סופ"ש של שבירת שגרה בו אני יכולה להתפרע והוא ילך איתי באש ובמים בלי לומר מילה.
ההתרגשות הייתה בשיאה ומיד התחלתי לחשוב מה אני רוצה שיקרה באותו סופ"ש משמעותי. ואתם יודעים מה עלה במוחי? כלום. פשוט פאקינג כלום.
מלבד רעיונות מינוריים כמו "שיעשה לי מסג'", "שיכין ארוחת ערב במקומי", "שירד לי כל בוקר" – לא ידעתי מה אני רוצה.
"מה את היית רוצה?" שאלתי חברה. "שיחליף את החול של החתולה במקומי" ענתה בעיניים נוצצות.

ואז זה הכה בי: אני מתמרמרת על השגרה שבחיי כשאני לא באמת יודעת מה הייתי רוצה לעשות אחרת. כמובן שטיסה לחו"ל כל חודש או החלפת עבודה כל חודשיים בהחלט ישברו את האמא של כל השגרות, אך הן דורשות גב כלכלי שעיר במיוחד. החוכמה היא לשבור את השגרה בלי לשבור את החיסכון, ואין לי מושג איך עושים את זה כשמגיעה ההזדמנות.
הובסתי. כנראה שהשגרה טבועה בי. כנראה ששבירת שגרה היא פריווילגיה של אנשים פרועים או עשירים וכנראה שאני מקורית בעבודה, אך כשזה מגיע לחיי האישיים אני יבשה כמו צנון.
"סופ"ש ליעד" מתקרב ובא ואני עומדת מולו חסרת אונים כמו ילדה בחנות ממתקים בלי כסף ובלי אומץ לגנוב משהו.
ובמילה אחת לסיכום: אוף.

נ.ב – הסופ"ש המיוחל הולך להתקיים בסופ"ש הזה, 23-25.6. זו ההזדמנות שלכם, 565,708 קוראים מדהימים שלי, להוכיח מה אתם שווים.

8 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

לא רק חזרת מרומא, ואח"כ שבת בראש הנקרה ועוד איזו מסיבת קריות...??? אני לא טוענת שכל הנ"ל הם שווי ערך ללילה מטורף בוגאס, אבל הם בהחלט היו בחודש החולף..לא?
וואלה הייתי מתה לרשום לך איזה משהו מרשים, מעורר ויצירתי לעשות.. אבל חוץ מאשר להקסים את הפילד ולהציע לך שלישיה(!) אני אסתפק בלהעביר עוד חצי שעה משגרת החלק הראשון של היום ואתחיל את שגרת החלק השני של היום.
נשיקות, מיכל

אנונימי אמר/ה...

היופי הוא בעיני המתבונן ..
יש כאלה ששוברים שגרה בטיסה לוויקאנד לפריז ויש כאלו ששוברים שגרה בלאכול לחמניה במקום כיכר לחם..

לפי מה שאני מבין מבין השורות זה שאת מתארת כאן סוג של ריקנות. שלא משנה איך תשברי שגרה את עדיין לא תיהי מרוצה.
נראה שגם אחרי כמה משטים ביאכטה בקריבים ההולנדים ואחרי כמה מטסים בג'ט פרטי לסיילים השווים של הקריסמס ביו-יורק היית ממשיכה להתלונן על השגרה הארורה בים ובאוויר...

אגב בהרבה מקרים שגרה זה מצב בריא, למשל שימי לב שבסיפורי ילדים תמיד חוזרים על אותו מוטיב / מטאפורה מס' פעמים כדי לנטוע בילדים תחושת בטחון.
גם כמבוגרים שגרה נוטעת בנו בטחון, השאלה היא האם אנו יודעים להינות ולהעריך את השמחות הקטנות של אותו יום חולין...

א.א

ליעד קליין אמר/ה...

מיכל, כשאחפש שלישית את תהיי הראשונה לדעת! :) מתה עלייך ומתגעגעת אלייך וחולה לך על הטוסיק ותחזרי כבר ותשברי לי קצת שגרה!!!

ו-א.א, יש אמת בדבריך. הפתרון הוא לקבל את השגרה באהבה. יום יבוא ואצליח לעשות זאת...

אנונימי אמר/ה...

ממי, נראה לי שטעית במיכל.. אבל זה עדיין חימם לי את הלב לקרוא שאת מתה עלי :-)
זו מיכל ידידה של קובי, או כפי שאמור להופיע אצלו בסלולרי "המהממת".. אבל בכיף נשמה, גם אני חולה על הטוסיק שלך :)
ולא התכוונתי לממש שלישיה בעצמי, אלא יותר באופן כללי, ובשבילך - אולי אפילו עם עוד איזה גבר חמדמד הורס..?

ליעד קליין אמר/ה...

מיכל,
קודם כל- אאאההההה! היי!
דבר שני, לגבי השלישייה, ברור. אבל יאללה תזרמי :)

שי אמר/ה...

זה מזכיר לי משל של קרילוב, מהספר הישן ישן ישן בתרגום הישן ישן ישן של חנניה רייכמן. ישבתי להקליד את הכל והרי התוצאה:

האביר/קרילוב תרגום חנניה רייכמן 1949

אביר אחד, צמא לעלילות גבורה
שתפרסמנה שמו ברחבי החלד
התקין עצמו לצאת למלחמה מרה
בכשפים, רוחות ושאר כוחות הרע;
צחצח כלי זינו, לבש שריון הפלד -
וכאשר הובא
סוסו מן האורווה
לשאת אליו נאום מצא לו לחובה:

"סוסי הנאמן" - אמר לו: "האזינה:
צא למסע מצווה כחוק האבירים,
לשוט במרחביה, בגיא ובהרים,
ופנה כחפצך, אם שמאלה או ימינה,
בדרך הוד המובילה
אל הכבוד והתהילה.
ועת יוכו שונאי ויכרעו לי ברך,
וממלכות מספר אכבוש אגב הדרך,
וגם אשא כדת ודין
בת מלך כוש, או מלך סין, -
יהי לבך בטוח, אחא:
את שרותך אז לא אשכחה.
אז אחלק איתך את כבוד הניצחון,
אבנה לך ארווה כגודל הארמון,
אקצה מרעה רחב ידים;
כיום באבוסך, לומר אמת גמורה
אף שיבולי שועל - פרפרת נדירה
ואז תאכל רק שעורה
ודבש מתוק תשתה כמים"

כילה האיש דברים, קפץ על גב הסוס,
שמט מושכות וסח: "רוץ באשר תרוצה!"
ומה עשה הסוס? בלי שיצא החוצה
הביא את הגיבור ישר אל האבוס.

אדר אמר/ה...

מממממ....דווקא נראה שהקלישאה שוב מוכיחה את עצמה. האויב הכי גדול שלך זה את בעצמך.

ואת לא יוצאת דופן בקטע הזה, כמובן.

אצל רוב האנשים את האויב הכי גדול.

(:

כיף לקרוא אותך שוב!!
ההצעה שלי היא די פשוטה,מבלי לזלזל בזיונים או בפריז או בזיונים בפריז; תכתבי,תכתבי,תכתבי.
תכתבי.

השתלת שיער מחיר אמר/ה...

אני חושב שבסך הכל את מתמודדת יפה :)

הוסף רשומת תגובה

Related Posts with Thumbnails