• סתמי תבלוג שלך
  • איריס וליעד
  • פרידמן וקליין
‏הצגת רשומות עם תוויות אינטרנט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אינטרנט. הצג את כל הרשומות
22 באוגוסט 2011

חוזרת בשאלה


הולכים ללמוד על הדור שלנו בשיעורי ההיסטוריה. ו-זה-שאין-לנקוב-בשמו יופיע על הכריכה. זה ברור לכולם.

מה שלא ברור, זה מה בדיוק הולכים ללמוד עלינו, ומה ההשלכות העתידיות שיש לרשת החברתית, ולפייסבוק בפרט, על חיינו.
העולם כמו שאנחנו מכירים אותו השתנה, מהפיכות הפכו להיות עניין שבשגרה והמילה "שיתוף" כל כך שכיחה שבא לי לסטור למישהו. אבל לאן אנחנו מתקדמים מכאן?
זהו לא מאמר מקצועי. אין לי סטטיסטיקות, תובנות ומידע שאין לאף אחד אחר. להפך - יש לי רק שאלות, תהיות ושיר קטן בלב:

כמו שמשק כנפי הפרפר יכול בסופו של דבר לגרום לסופת טורנדו, האם סטטוס פרובוקטיבי שלי יכול בסופו של דבר להפיל את ראש הממשלה?

האם העובדה שגברים משיגים זיונים הרבה יותר בקלות מאז המצאת הצ'אט גורמת לזילות מוסד הזיונים?

למה לעזאזל אנשים מעדיפים שתכתבו להם "מזל טוב" על הקיר מאשר שתאמרו להם את זה פנים מול פנים? מה זה אומר עלינו כיצורים חברתיים? ולמה כשבן אדם שאני לא מכירה כותב לי מזל טוב על הקיר, זה ממלא אותי בשמחה? אנחנו זקוקים לתשומת לב עד כדי כך?

איך אני יודעת שמה שאני מעלה לחלל הווירטואלי לא יחזור אלי בעתיד כמו בומרנג? פעם, הטעויות שהיינו עושים היו נשארות במעגל מצומצם של חברים. היום הטעויות שלנו מונצחות על דפי הפייסבוק לנצח. מצד אחד, עמוד הפייסבוק שלי הוא שלי. הוא העולם שלי ושם אני יכולה לבטא את האני העצמי וכל החרא הזה. מצד שני... אולי אני צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני כותבת משהו, כי לכו תדעו מי יראה את זה בעתיד. ואז פתאום גם הלקוח של המשרד שלי מציע לי חברות. וזה, ידידיי, תחילתו של הסוף.

מה ההשלכות לכך שפייסבוק, גוגל, ומי יודע מי עוד מחזיקים עלינו כל כך הרבה מידע? כל אפליקציה שאנחנו מאשרים, כל מילה שאנחנו מחפשים, כל מקש שאנחנו לוחצים עליו – הכל מתועד היטב. ואני רק רוצה לציין שיש לי אח גדול. אבל לא קוראים לו גוגל.

למה אני משתמשת בפורסקוור? מישהו מוכן להסביר לי? מה גורם לי לרצות לשתף אנשים איפה אני עכשיו? שיחשבו שיש לי חיים? שאני מעניינת? אולי העובדה שאני משתפת אנשים בחיי גורמת לי להרגיש פחות בודדה? פחות חסרת משמעות? פחות משעממת? זו תעלומה גם בשבילי. פשוט לא ברור מה גורם לי לשחרר לאוויר העולם איזה אייטם משמים שמספר לכולם איפה אני מסתובבת. כבר עדיף לשחרר לאוויר נפיחה. היא בטוח תעשה יותר אפקט.

החיים החברתיים שלנו נמצאים עמוק בתוך הפייסבוק. ופייסבוק זה אתר רעוע. אתר מלא באגים, מלא חורים, אתר שמנוהל ע"י מכונות שסוגרות פרופילים בלי הצדקה ובלי התראה, אתר עם שירות לקוחות אפילו יותר גרוע משירות הלקוחות של הוט. אתר שמשתנה כל הזמן ללא אזהרה. אתר שלומד על בשרנו את הדרך. חומר למחשבה.

ואף מילה על טוויטר.


17 באוקטובר 2010

המכתב שלי אליך


המכתב הזה הוא בשבילך.

סחפת אותי בסערה (ככה כל סיפורי האהבה הטרגיים מתחילים, לא?).
בהתחלה עוד ניסיתי לעמוד בפיתוי. "אני לא כמו כולם", חשבתי לעצמי, "אותי לא תצליח לכבוש". אבל בסוף נכנעתי. למה לא בעצם? אם אני מאושרת, אז אפשר לשים בצד את כל הדברים הרעים. הרי אף אחד לא מושלם, ואולי איתי זה יהיה אחרת.

בלי שהספקתי לקלוט מה קורה, כבר נכנסתי כל כך עמוק שלא הייתה דרך חזרה. ראית אותי במערומי. גרוע מזה, גרמת שכולם יראו אותי כך. יש לך את הכישרון הזה לגרום לי לשפוך הכל ולחשוף את עצמי תמיד, קצת יותר ממה שאני באמת רוצה.

אני אוהבת שאתה אף פעם לא שופט אותי, תמיד נותן לי להגיד כל מה שבא לי. אני אוהבת שאתה נותן לי לבוא וללכת מתי שמתחשק לי. אני אוהבת שהשתלבת בטבעיות ובלי שום מאמץ בין החברים שלי.
לפעמים כל כך כיף לנו ביחד, אבל אז אתה עושה איזו שטות שגורמת לי לשנוא אותך. אתה פשוט מוציא אותי מדעתי, אתה מבין? ואתה, אתה אף פעם לא מסתפק במה שיש. משתנה כל הזמן, לא סגור על עצמך, חושב שהשינויים שאתה עובר לא ישפיעו עלי. כנראה ששכחת שאנחנו יחד בזה. כמה אני יכולה עוד לספוג?

מה שהכי מעציב אותי הוא שלאורך כל הדרך אני ממלמלת לעצמי שאני יכולה לקום וללכת מתי שאני רוצה, ואני כאן רק כי אני בוחרת להיות. הא! שקרים.

אבל לא חשוב כמה אני מתעצבנת, או משתעממת, או מרגישה שזהו, זה מיצה את עצמו, בסוף אני תמיד חוזרת אליך על ארבע. הפכת לחלק בלתי נפרד מחיי ולעזוב אותך עכשיו זו פשוט לא אופציה. והרי אתה לא באמת דואג שאעזוב. כי אתה מכיר אותי. מכיר אותי יותר טוב ממה שאני יכולה לדמיין ומספר עלי לכל מי שרק רוצה לדעת. ואני... אני אמשיך לבהות בך בידיעה שכל החברות שלי בוהות בך גם כן.

אז הנה, אני מודה בפה מלא במה שכבר כולם יודעים: פייסבוק, אני מכורה אלייך. מכורה חסרת תקנה.

שלך,
ליעד



15 באפריל 2010

לינק אחד לכבוד סוף השבוע

אז הפעם החלטנו לפרגן לבלוג אחר, שפשוט קורע מצחוק.
אבל שלא תחשבו לרגע שאתם מחליפים את הבלוג שלנו בבלוג אחר. זה בנוסף, סבבה? בנוסף.


והנה טעימה קטנה ממנו:

7 בינואר 2009

פורום

טעינת הפורום עלולה לארוך מעט זמן. נא להמתין בסבלנות


Related Posts with Thumbnails