• סתמי תבלוג שלך
  • איריס וליעד
  • פרידמן וקליין
‏הצגת רשומות עם תוויות אישה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אישה. הצג את כל הרשומות
19 באפריל 2011

מה זאת אהבה?


כל בני האדם הם ישויות נפרדות.
לכל בן אדם יש את האי הקטן שלו. יש מוח גדוש במחשבות שרק הוא מכיר ויודע.
אף בן אדם לא יכול לברוח מעצמו. הוא חי עם ה"אני" כל הזמן, מדבר עם עצמו, בונה לעצמו עולמות. וכשהאנשים סביבך ילכו, אתה עדיין תישאר שם, עם המחשבות, התקוות, הרגשות.
הקיום הנפרד הזה יכול להיות מתיש, בודד, משעמם, צפוי, קשה. והפתרון לנפרדות האנושית הוא אדם נוסף לחלוק איתו את משמעות הקיום. כלומר, הפתרון הוא אהבה.

אז מה זאת אהבה? אם החיפוש אחר אהבה נובע מהפחד לחיות בנפרד, איך יודעים שמצאנו אהבה אמיתית ולא רק מישהו שפשוט התרגלנו לחלוק איתו את חיינו?
בטוח שאהבה מורכבת גם מנוחות והרגל. וזה בסדר. למצוא בן אדם שנוח לך איתו זו הצלחה שלא תסולא בפז. כל עוד נוחות היא רק אחד מהמרכיבים של אהבה. ומה עם שאר המרכיבים? האם הם שונים אצל כל אחד? האם כשאני אומרת "אני אוהבת אותך" והוא עונה לי "אני אוהב אותך", שנינו מתכוונים לאותו הדבר?
לדעתי התשובה היא לא. מאותה סיבה שאני אבכה בסרט מסוים ואתם לא. אנשים חווים את החיים בצורה אחרת אחד מהשני. וכך גם את האהבה. ולכן כל כך קשה להגדיר מהי אהבה. כי היא אסופה של רגשות ותחושות שמשתנים מאדם לאדם.

אז מה יותר חשוב באהבה, לאהוב או להיות נאהב? כולם רוצים לענות  "שניהם באותה מידה", אבל- הפתעה! אנחנו לא חיים בעולם מושלם. ובכמה אהבות יש איזון מושלם בין שני בני הזוג ורמת האהבה שלהם אחד לשנייה שווה? אולי זה בא בגלים. לפעמים אתה אוהב יותר. לפעמים אתה נאהב יותר.
...ואם הייתם חייבים לבחור, צד אחד בלבד, מה הייתם בוחרים?

בזמן שאתם חושבים על תשובה, תרשו לי לצטט את אריך פרום, מחבר הספר "אומנות האהבה", שאומר כי האהבה עוזרת להתגבר על תחושה הנפרדות והבידוד, אבל גם מאפשרת לאדם להיות הוא עצמו. זו הגדרה נפלאה בעיניי. אף פעם לא התחברתי למשפט two become one. אחד ועוד אחד זה שניים, וזו היא המהות של האהבה. גם לחלוק את חיי עם מישהו וגם להישאר אני. אהבה זה לא ליצור אחד שלם אלא להעצים את השניים.

אז מה זאת אהבה? אהבה זה לרצות לתת לאדם השני. ומנגד, אהבה היא גם הרצון לקבל ולהכיל. אהבה תצליח לשרוד אם בני הזוג יצליחו לאזן בין התפשרות לעיתים ובין התעקשות לעיתים.

וכמובן שאהבה מכילה גם את המרכיבים של סטוץ: הרצון לגעת, המשיכה הפיזית, התשוקה. רק שבאהבה, שהיא ארוכת טווח, התחושות הללו יתעצמו וידעכו ויתעצמו, גלים עולים גלים יורדים. כי אי אפשר לחיות את החיים עם אדרנלין גבוה כל הזמן. זה מתיש, וחוץ מזה אנחנו נתרגל ואז גם זה יתחיל לשעמם אותנו. אחד הדברים היפים באהבה מוצלחת זה העליות והמורדות. רכבת הרים שנותנת לנו לטעום ממגוון תחושות, שמורידה אותנו למטה כדי שנעריך את הלמעלה, שמפתיעה אותנו ומספקת לנו קצת דרמה, כדי שיהיה מעניין.

אז מה זאת אהבה? אם אני אשאל בחורה בת 15, גבר בן 30 וזוג בני 55 מה היא אהבה, אקבל הרי תשובות שונות בתכלית, כי אהבה היא תלוית זמן וניסיון, וכמו שכבר אמרתי ובטח הנהנתם בהתלהבות והסכמה, היא שונה מאדם לאדם.
אז למה לעזאזל אני כותבת את הפוסט הזה ושואלת כל כך הרבה שאלות? לא יכולתם להשתיק אותי כבר בהתחלה ופשוט להגיד לי לחיות את הרגע? למי אכפת מה זאת אהבה. העיקר שטוב לי.


19 בינואר 2011

מי שרוצה להיות במערכת יחסים מונוגמית שילחץ לייק


עד לאחרונה יצאתי עם גברים שלא הצליחו להחזיק מעמד בחיי הסוערים ולכן יכולתי להרשות לעצמי לכתוב עליהם בחופשיות. או מנגד, הגבר שכן החזיק מעמד (קצת, החזיק מעמד קצת) לא קרא בכלל את הבלוג ולכן גם עליו ריכלתי בגסות.

אבל עכשיו... עכשיו נדפקתי. יוצאת עם גבר כבר זמן מה ולא יכולה לכתוב עליו מילה. קורא את הבלוג, המאנייק.
ובכל זאת, כמה כבר אפשר להחזיק מעמד בלי לשתף אתכם, 2.4 מיליון הקוראים שלי? אז נכנעתי. הנה אני כאן, ואני מוכנה לדבר.

הגבר שלי, נקרא לו סרג', יוצא איתי כבר חודשיים. סרג' הוא בן אדם נאמן. וסרג' גם מאוד אוהב סקס. כשמצרפים את כל העובדות הללו יחד, סרג' מתעורר מהשנ"צ מזיע כולו. כי סרג' מפחד ממונוגמיה.
מונוגמיה- מצב שבו אדם או בעל חיים שומר אמונים לבן זוג אחד ואינו מקיים יחסי מין עם מספר פרטנרים במקביל (אני יודעת שכולכם יודעים מזה מונוגמיה, אבל זה פשוט כיף לצטט דברים מויקיפדיה).

בערך מהיום הראשון שנפגשנו הוא לא מפסיק לתהות בקול רם על קנקנו של המושג הזה שנקרא מונוגמיה. איך אפשר? בשביל מה צריך? מה זה נותן? מה הטעם? איפה ארוחת הערב שלי, אישה!

מחקר משנת 2009 שמצאתי באתר האזוטרי "גוגל" מגלה כי כמעט 70% מהגברים בישראל הודו כי בגדו בנשותיהם. ומצד שני, מחקר אחר גילה שנשים, בממוצע, דווקא מסורות למערכות היחסים הרומנטיות שלהן, מה שכנראה מדכא את היחס שלהן לפרטנרים אלטרנטיביים. בנות, נדפקנו. ולא, לא תרתי משמע.

אז למה כל כך קשה לאנשים לשמור על מונוגמיה מינית? הסיבה הבסיסית ביותר היא שזהו דחף. דחף לכבוש, דחף מיני גרידא. סיבה אחרת היא שהסיפוק ממערכת היחסים אחרי הנישואים יורד. צחקנו, נהנינו, חווינו חוויות, ילדנו ילדים. ועכשיו מה? מחפשים סיפוקים במקומות אחרים.  ואולי זה בגלל השחיקה הרגשית שחווים בני זוג עקב כל הקונפליקטים והוויכוחים בניהם?  בקיצור, אני יכולה להמשיך לחשוב על סיבות עד מחר, אבל קבעתי עם חברה היום בערב, אז נמשיך הלאה.  

רגע, אם כך, למה אנשים לא חיים במערכת יחסים אוהבת ומוצלחת, כשמידי פעם הם שוכבים עם אחרים?
אה-אה! שאלה מצוינת. ואני חושבת שיש שתי סיבות עיקריות. הראשונה והברורה היא קנאה. עם יד על הלב, חושבים שתוכלו לחיות בשלום עם הידיעה שבן/בת הזוג בילו עם מישהו אחר? נגעו, התנשקו, התחבקו, היו אחד בתוך השנייה. היו אחד בתוך השנייה!!! אוי, אוי, אוי, הקנאה.
סיבה שנייה היא גבולות. בני אדם צריכים גבולות. האם אפשר להישאר במערכת יחסים רצינית, מוצלחת ואוהבת כשבני הזוג רשאים לשכב מהצד כשמתחשק? הרי הסיבוכים שייווצרו ידועים מראש. פתאום אחד מהצדדים יעשה את זה כל הזמן, פתאום אחד מהם לא ירצה יותר, פתאום הם ימצאו את עצמם מחפשים את זה כל הזמן.

השאלה הגדולה היא האם הפתרון היחיד הוא לשכב עם אנשים אחרים, או שזוג שמגיע לצומת הדרכים הזה יכול יחד למצוא את הפתרון בחדר המיטות הפרטי. ואני רוצה להאמין שבמערכת יחסים פתוחה, כנה ואוהבת, האופציה השנייה יכולה לעשות את העבודה.

אבל עד היום שבו אני וסרג' נצטרך לדון ברצינות בנושא, יעבור עוד המון מיץ אננס מתחת לגשר.


14 בנובמבר 2010

דפוק, דפוקה, נדפקנו


"...לא נראה לי שאני זה מה שאת צריכה"
כן. כן כן, אתם קוראים נכון. כן, ממש ככה.
התירוץ הכי ישן בספר- "אני דפוק", התדפק על דלתי. מעיין גרסת "זה לא את, זה אני" של המאה ה-21. הידד.

מה זה אומר בעצם, "אני דפוק" או "אני לא בן אדם פשוט"? אני אשמח אם מישהו יסביר לי. כי כולנו דפוקים כשזה בא למערכות יחסים. לכל אחד יש את ההפרעות שלו, את השטויות שלו. אבל גבר לא מתחיל לצאת עם בחורה ואחרי 4 דייטים נזכר "הי! שכחתי לגמרי, אני דפוק! זה לא יכול לעבוד".
 כנראה שהמציאות היא, שהוא פשוט לא בעניין שלי.

אני מניחה שאין לי מה לעשות מזה סיפור. הרי לא תמיד נעים לומר את האמת, ולהתחבא מאחורי תירוץ מטופש הרבה יותר קל ונוח.
 וככה זה עובד. בנות, הדפיסו ושימו על המקרר:
כשהוא אומר לך: אנחנו מתקדמים נורא מהר, הוא בעצם מתכוון ל: תכלס, רק רציתי שנשכב.
כשהוא מצהיר בגילוי לב: אני מרגיש שאני נקשר אליך יותר מידיי וזה מלחיץ אותי, הוא בסך הכל רוצה לומר: תקשיבי, לא ממש בא לי לראות אותך יותר.
כשהוא ממלמל בביישנות: אני בן אדם לא פשוט, אמרתי לך את זה בהתחלה, הוא מנסה לרמוז לך: את לא כזו מגניבה כמו שאת חושבת.

נראה לי שפעם הבאה כשאני לא אהיה מעוניינת בבחור, במקום להגיד לו "זה לא עובד", אני אשעשע את עצמי עם, נגיד: "תראה, אני מרגישה שאתה נכנס לחיים שלי מהר מידי, הבעיה שמאז שהכלב שלי מת יש לי פחד ממחויבות".

תופס, לא?



Related Posts with Thumbnails