• סתמי תבלוג שלך
  • איריס וליעד
  • פרידמן וקליין
‏הצגת רשומות עם תוויות דייט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דייט. הצג את כל הרשומות
19 בינואר 2011

מי שרוצה להיות במערכת יחסים מונוגמית שילחץ לייק


עד לאחרונה יצאתי עם גברים שלא הצליחו להחזיק מעמד בחיי הסוערים ולכן יכולתי להרשות לעצמי לכתוב עליהם בחופשיות. או מנגד, הגבר שכן החזיק מעמד (קצת, החזיק מעמד קצת) לא קרא בכלל את הבלוג ולכן גם עליו ריכלתי בגסות.

אבל עכשיו... עכשיו נדפקתי. יוצאת עם גבר כבר זמן מה ולא יכולה לכתוב עליו מילה. קורא את הבלוג, המאנייק.
ובכל זאת, כמה כבר אפשר להחזיק מעמד בלי לשתף אתכם, 2.4 מיליון הקוראים שלי? אז נכנעתי. הנה אני כאן, ואני מוכנה לדבר.

הגבר שלי, נקרא לו סרג', יוצא איתי כבר חודשיים. סרג' הוא בן אדם נאמן. וסרג' גם מאוד אוהב סקס. כשמצרפים את כל העובדות הללו יחד, סרג' מתעורר מהשנ"צ מזיע כולו. כי סרג' מפחד ממונוגמיה.
מונוגמיה- מצב שבו אדם או בעל חיים שומר אמונים לבן זוג אחד ואינו מקיים יחסי מין עם מספר פרטנרים במקביל (אני יודעת שכולכם יודעים מזה מונוגמיה, אבל זה פשוט כיף לצטט דברים מויקיפדיה).

בערך מהיום הראשון שנפגשנו הוא לא מפסיק לתהות בקול רם על קנקנו של המושג הזה שנקרא מונוגמיה. איך אפשר? בשביל מה צריך? מה זה נותן? מה הטעם? איפה ארוחת הערב שלי, אישה!

מחקר משנת 2009 שמצאתי באתר האזוטרי "גוגל" מגלה כי כמעט 70% מהגברים בישראל הודו כי בגדו בנשותיהם. ומצד שני, מחקר אחר גילה שנשים, בממוצע, דווקא מסורות למערכות היחסים הרומנטיות שלהן, מה שכנראה מדכא את היחס שלהן לפרטנרים אלטרנטיביים. בנות, נדפקנו. ולא, לא תרתי משמע.

אז למה כל כך קשה לאנשים לשמור על מונוגמיה מינית? הסיבה הבסיסית ביותר היא שזהו דחף. דחף לכבוש, דחף מיני גרידא. סיבה אחרת היא שהסיפוק ממערכת היחסים אחרי הנישואים יורד. צחקנו, נהנינו, חווינו חוויות, ילדנו ילדים. ועכשיו מה? מחפשים סיפוקים במקומות אחרים.  ואולי זה בגלל השחיקה הרגשית שחווים בני זוג עקב כל הקונפליקטים והוויכוחים בניהם?  בקיצור, אני יכולה להמשיך לחשוב על סיבות עד מחר, אבל קבעתי עם חברה היום בערב, אז נמשיך הלאה.  

רגע, אם כך, למה אנשים לא חיים במערכת יחסים אוהבת ומוצלחת, כשמידי פעם הם שוכבים עם אחרים?
אה-אה! שאלה מצוינת. ואני חושבת שיש שתי סיבות עיקריות. הראשונה והברורה היא קנאה. עם יד על הלב, חושבים שתוכלו לחיות בשלום עם הידיעה שבן/בת הזוג בילו עם מישהו אחר? נגעו, התנשקו, התחבקו, היו אחד בתוך השנייה. היו אחד בתוך השנייה!!! אוי, אוי, אוי, הקנאה.
סיבה שנייה היא גבולות. בני אדם צריכים גבולות. האם אפשר להישאר במערכת יחסים רצינית, מוצלחת ואוהבת כשבני הזוג רשאים לשכב מהצד כשמתחשק? הרי הסיבוכים שייווצרו ידועים מראש. פתאום אחד מהצדדים יעשה את זה כל הזמן, פתאום אחד מהם לא ירצה יותר, פתאום הם ימצאו את עצמם מחפשים את זה כל הזמן.

השאלה הגדולה היא האם הפתרון היחיד הוא לשכב עם אנשים אחרים, או שזוג שמגיע לצומת הדרכים הזה יכול יחד למצוא את הפתרון בחדר המיטות הפרטי. ואני רוצה להאמין שבמערכת יחסים פתוחה, כנה ואוהבת, האופציה השנייה יכולה לעשות את העבודה.

אבל עד היום שבו אני וסרג' נצטרך לדון ברצינות בנושא, יעבור עוד המון מיץ אננס מתחת לגשר.


1 בדצמבר 2010

עיר החטאים- סיכום ביניים


בחודש הבא אני חוגגת 3 שנים בתל אביב.
3 שנים רחוק מאמא ואבא.
3 שנים של נסיעה לרעננה כל שישי (עליתם עלי. רעננה זה לא כזה רחוק).
גיסה אחת.
אחיינית אחת.

בחודש  הבא אני חוגגת 3 שנים בעיר הזאת שאני הכי אוהבת בעולם.
3 שנים בהם חרשתי על כל המועדונים עד שנמאס לי מכולם וכרתי ברית עם השטן לא לחזור לשם לעולם (ועכשיו הוא מחזיק בנשמתי).
3 שנים של סחיבת שישיות מים במדרגות. למרות שעזרו לי לפעמים.
3 שנים של חיפוש חנייה.
2 שותפות.
2 סופי שותפויות.
ו-1 אושר של לגור לבד.

בחודש הבא אני חוגגת 3 שנים של הסצינה התל אביבית.
עשרות (מאות?) דייטים.
עשרות (מאות?) אכזבות.
עשרות דייטים ראשונים מוצלחים שהובילו לדייט שני/שלישי/רביעי לא מוצלח.
1 מערכת יחסים רצינית.
3 דברים שאני מעדיפה לא לכתוב עליהם כאן בבלוג.
סקס חסר משמעות (אתם לא מצפים למספר מדויק, נכון?)
סקס עם קצת משמעות.
סקס עם הרבה משמעות.
סקס טוב.
סקס רע.
טוב, נראה לי שסיכמנו היטב את נושא הסקס.

בחודש הבא אני חוגגת 3 שנים של עצמאות.
3 שנים של התבגרות.
3 שנים שבהן אני מבשלת לעצמי (אורז ופסטה נחשב לבשל?).
3 שנים בהן כוס הבייליס הפכה לכוס וויסקי.
3 מנקים שהתחלפו מסיבה זו או אחרת בדירה הקודמת.
1 ליעד שמנקה בעצמה בדירה החדשה.
אלף פעמים בהן חשבתי לחזור להורים כי תל אביב פשוט יקרה מידיי.
אלף ואחת פעמים בהן ביטלתי את המחשבה הזו בשנייה.

בחודש הבא אני חוגגת 3 שנים של AM:PM.
3 משרדי פרסום.
1 סרט ביו טיוב שעבר את מיליון הצפיות.
1 המרוץ למיליון (טוב, כמעט. אבל היינו קרובים, נכון , אודי?)
1 סרט בו הרגליים שלי זכו לתשומת הלב שהן תמיד חלמו עליה
מאות סושי בג'פניקה.
מאות שרימפס בגוצ'ה.
וקפיצה מידיי פעם להוטל מונטיפיורי כשאמא באה לבקר בתל אביב.

בחודש הבא אני חוגגת.
אבל בנינו, אני כל חודש חוגגת.
זה הכיף בתל אביב.


היוש

14 בנובמבר 2010

דפוק, דפוקה, נדפקנו


"...לא נראה לי שאני זה מה שאת צריכה"
כן. כן כן, אתם קוראים נכון. כן, ממש ככה.
התירוץ הכי ישן בספר- "אני דפוק", התדפק על דלתי. מעיין גרסת "זה לא את, זה אני" של המאה ה-21. הידד.

מה זה אומר בעצם, "אני דפוק" או "אני לא בן אדם פשוט"? אני אשמח אם מישהו יסביר לי. כי כולנו דפוקים כשזה בא למערכות יחסים. לכל אחד יש את ההפרעות שלו, את השטויות שלו. אבל גבר לא מתחיל לצאת עם בחורה ואחרי 4 דייטים נזכר "הי! שכחתי לגמרי, אני דפוק! זה לא יכול לעבוד".
 כנראה שהמציאות היא, שהוא פשוט לא בעניין שלי.

אני מניחה שאין לי מה לעשות מזה סיפור. הרי לא תמיד נעים לומר את האמת, ולהתחבא מאחורי תירוץ מטופש הרבה יותר קל ונוח.
 וככה זה עובד. בנות, הדפיסו ושימו על המקרר:
כשהוא אומר לך: אנחנו מתקדמים נורא מהר, הוא בעצם מתכוון ל: תכלס, רק רציתי שנשכב.
כשהוא מצהיר בגילוי לב: אני מרגיש שאני נקשר אליך יותר מידיי וזה מלחיץ אותי, הוא בסך הכל רוצה לומר: תקשיבי, לא ממש בא לי לראות אותך יותר.
כשהוא ממלמל בביישנות: אני בן אדם לא פשוט, אמרתי לך את זה בהתחלה, הוא מנסה לרמוז לך: את לא כזו מגניבה כמו שאת חושבת.

נראה לי שפעם הבאה כשאני לא אהיה מעוניינת בבחור, במקום להגיד לו "זה לא עובד", אני אשעשע את עצמי עם, נגיד: "תראה, אני מרגישה שאתה נכנס לחיים שלי מהר מידי, הבעיה שמאז שהכלב שלי מת יש לי פחד ממחויבות".

תופס, לא?



10 באוגוסט 2010

תל אביבי אמיתי


להיות תל אביבי אמיתי זה לקבל דחף בלתי נשלט לחנות בחנייה פנויה, גם אם סתם עברת שם במקרה ואתה בכלל לא צריך להחנות.
להיות תל אביבי אמיתי זה להעביר כסף קדימה לנהג במונית שירות של קו 5.
להיות תל אביבי אמיתי זה לצאת להמון דייטים.
להיות תל אביבי אמיתי זה לפגוש את האקס באמצע הדייט שלך.
להיות תל אביבי אמיתי זה לשבת בבית קפה עם חברים כמו חבורת פלצנים ולחשוב שכולם מסביב פלצנים חוץ ממך.
להיות תל אביבי אמיתי זה לגור בקומה רביעית ללא מעלית / בדירה מחולקת / במחסן שחיברו לו צנרת וקראו לו 'דירת סטודיו'.
להיות תל אביבי אמיתי זה להזדעזע מהמחירים של הדירות, ולשלם בכל זאת.
להיות תל אביבי אמיתי זה לרדת ב-4 לפנות בוקר לקנות סיגריות ב-AM:PM
להיות תל אביבי אמיתי זה לרדת ב-4 לפנות בוקר לאכול בורקס.
להיות תל אביבי אמיתי זה לרדת ב-4 לפנות בוקר לברמן/ית בשירותים.
להיות תל אביבי אמיתי זה לדעת שלמפגש הרחובות קינג ג'ורג'-אלנבי-שיינקין קוראים כיכר מגן דוד.
להיות תל אביבי אמיתי זה לדעת שאם היית נשאר לגור אצל ההורים היית חוסך המון כסף (אבל היית משלם על זה בדם יזע ודמעות).
להיות תל אביבי אמיתי זה לזלזל במי שגר ברמת גן וגבעתיים.
להיות תל אביבי זה לנסוע על אופניים.
להיות תל אביבי זה לגלות שגנבו לך את האופניים.
להיות תל אביבי אמיתי זה לא לראות את החברים שגרים מחוץ לתל אביב אלא אם הם באים לתל אביב.
להיות תל אביבי אמיתי זה לא לגור צפונה מיהודה מכבי.
להיות תל אביבי אמיתי זה להיוולד בתל אביב. תכלס.


נ.ב - להיות תל אביבי אמיתי זה לא לכתוב רשימה כזו. אבל נולדתי ברעננה, אז מה אני מבינה :)


כאן אנו רואים את מ. דבש, תל אביבית אמיתית בפעולה

20 ביולי 2010

דבר אלי ב-סמס, אהובי


ליעד:
בעוד איריס ממלאה את תפקידה כ"אשתו של" נאמנה, אני ממשיכה למלא את תפקידי כ"רווקה תל אביבית" – ומסתבר שבהצלחה יתרה, מאחר ולאחרונה זכיתי לחיות את הקלישאה, ולקבל ב-12 בלילה הודעת "ערה?".
וזאת בצירוף מקרים (או שמא בתכנון מדויק של אלוהי הדייטיניג) לאחר שממש לא מזמן כתבתי כאן פוסט שהכותרת שלו היא בדיוק אותה מילה רבת משמעות.

אז זהו, רבותיי. זה רשמי. הסצינה התל אביבית בלעה גם אותי.
ויכול להיות מאוד שאותו בחור, נקרא לו יוסף לצורך הטיעון, אפילו לא הבין מה הוא עושה, אפילו לא קלט את הסיטואציה אליה הוא מכניס את עצמו. אתם מבינים- גם אם בראש שלו הוא כבר תכנן להקים איתי משפחה – עצם העובדה שהוא מרשה לעצמו לשלוח סמס לבחורה, אחרי 2-3 דייטים, ב-12 בלילה ולהציע לה להיפגש, מוכיחה שעולם החיזור השתגע.
אני תוהה אם רק בתל אביב נוצר מצב של חוסר כבוד בסיסי שכזה, שגורם לגברים לחשוב שזה בסדר להתקשר מתי שבא להם או לצפות שנשכב איתם (בלי קונדום, כמובן) כבר בדרך הביתה מהדייט הראשון.
Dudes!, מה נסגר איתכם?

כמובן שאם נושא היזיזות / סטוץ / whatever מקובל על שני הצדדים, ושניהם רוצים את אותו הדבר, אז יאללה- שלחו הודעות בנוגע למצב הערנות אחד של השנייה כמה שבא לכם.
אבל הייתי רוצה להאמין שאני, במקרה הזה, לא שידרתי את זה. לא נתתי את התחושה שאני אענה בחיוב לבוטי-קול, או שאם אקבל הודעת "מה הולך, את עדיין ערה?" אשלח בתשובה: "כן. אצלי או אצלך?".
ואולי זה דווקא כן מה ששידרתי. אולי הבעיה היא כן אצלי. ואם זה המקרה- פאק איט! איך אני אמורה להתנהג אחרת?
אחר כך גברים מתלוננים שאנחנו משחקות משחקים, אבל אולי המשחקים הללו הם הדבר היחיד שיגרום להם להבין שמגיע לנו קצת יותר טוב מזה.

אני לא יודעת, אולי בגלל שאני קוראת עכשיו את "פרש הברונזה", בו הגבר במרכז העלילה הוא גבר שבגברים ונמצא ברומן מטלטל ומדהים, זה גורם לי לרצות בדיוק את מה שיש להם (טוב- מינוס רוסיה הקומוניסטית ומלחמת העולם השנייה בה העלילה מתרחשת).

בסופו של דבר, אולי אני לא צריכה לקחת את זה אישית. כנראה שאני ויוסף פשוט לא זורמים על אותו גל, או לא מבינים אחד את השנייה, או שהוא פשוט היה מאוד חרמן.
מי יודע, אולי בפעם הבאה אתקדם להודעת:  "שיכור. ערה?". או אולי פשוט "קומי".
(נכון, שירי?)

נ.ב –
חומר למחשבה:
מה יותר גרוע, לקבל הודעת "ערה?" או לנהל התכתבות כדלקמן:
הוא: אז מה, וויתרנו על הקפה?
היא: נראה לי שוויתרנו
הוא: חבל
אחרי חצי שעה:
הוא: ואולי בכל זאת קפה של ידידים..?
היא: בשביל מה?
הוא: שיחה טובה + קפה והכרות של בחורה מעניינת..
אחרי שעה:
הוא: ?!
היא: אני חייבת להודות שאתה מאוד לוחץ. אני לא מעוניינת
הוא: וואי איזה לחוצה כולה קפה. מה את עושה עניין ואם לא אז ביי!


"אז מה את אומרת, בא לך שאני אקפוץ?"


10 ביוני 2010

6 דברים שאסור לעשות בדייט ראשון


1. לצחקק מכל דבר
את לא נואשת, נכון? אז תירגעי. אם תצחקי ותתלהבי מכל מה שהוא אומר, זה יתחיל לשעמם מאוד מהר. גם אם הוא ממש מוצא חן בעיניך, או ממש שווה, זאת לא סיבה להשתפך. אל תוותרי על מעט (מעט!) ריחוק ומעט פאסון בדייט ראשון. תצחקי ממה שמצחיק. וזהו.

2. להשקיע מידיי בלבוש
את רוצה להרשים ולהיראות מצוין וכך לפתע את מוצאת את עצמך עומדת מולו בשמלה שלבשת לחתונה של אחותך. והוא בכלל בדגמ"ח וכפכפים (ובינינו, בארץ כמו שלנו, רוב הסיכויים שהוא יבוא עם דגמ"ח וכפכפים).
כדי להימנע ממצב של over-dressed ובאסה טוטאלית לכל הערב, תמיד בדייט ראשון שימי עליך את הלבוש הכי "סקסי אך נוח" שיש לך בארון.
ולגבי הבחור עם הדגמ"ח והכפכפים- הוא יקבל רשימת "5 דברים שאסור לעשות בדייט ראשון" משלו, ומפגש אישי עם ליאת אשורי.

3. להשתכר
למרות שזה כיף, למרות שזה נראה לך באותו רגע רעיון גאוני, למרות שטעים לך ולמרות שאת הרבה יותר כייפית כשאת שיכורה – אל תשתי יותר מידיי בדייט הראשון.
ברגע שאת מתחילה להרגיש טיפה מסוחררת, תעברי לקולה. או מים. או לשחק עם השיער. אנחנו יודעות שבאותו רגע המחשבה על עוד משקה תקסום לך, אבל האחוזים שתתחרטי על זה יום למחרת הם 100. אם לא 200.  כי אם תשתכרי את תתחילי לספר כל מיני סיפורים הזויים על עצמך, לשבור את כלל מספר 1 ו-4 ולהקיא (מניסיון).
ראי הוזהרת!

4. לדבר על כמה את רוצה זוגיות \ משפחה
אפילו אם את באמת רוצה.
את אף פעם לא מתכננת להזכיר את האקס ששבר את ליבך, או כמה את רוצה כבר משפחה, או איך את מתגעגעת שיחבקו אותך בזמן שאת נרדמת. אבל אז באמצע הדייט, שהולך מצוין דרך אגב, את מוצאת את עצמך מספרת לו שאת מתה כבר להכיר מישהו, וכולם מנסים לשדך לך, ואמא כבר דואגת, ונמאס לך לחיות רק עם חתול ובלה בלה בלה.
Big mistake.
גברים הם גזע מורכב, וצריך להתנהג איתם בהתאם. עצוב, אך נכון. יש מידע שהם לא צריכים לדעת בהתחלה. תהיי מעט ערמומית.
ילדים? לא כרגע... למה למהר?
ברור?

5. ללכת למקום בו יש סיכוי שתתקלי באנשים שאת מכירה
נכון שהאינסטינקט הראשון הוא להציע ללכת למקום שאת מכירה ומרגישה בו בנוח, אבל את בטח לא רוצה שלידכם ישב האקס, או שחברים שלך יבהו בך מהקצה השני של הבר כל הערב, או שתתקלי בידיד חסר טקט שיזמין את עצמו להצטרף לשולחן.
זה מביך.

6. לא להציע לשלם
איריס: סיפור ששמעתי לא מזמן, קרה באמת, לא אגדה אורבנית- קרה למישהו שמכיר מישהי שחברה טובה של חברה שלי מכירה:
בחור ובחורה יוצאים לדייט. היא מציעה שהם ילכו לבר של המסה. רק לדרינקים..
אחרי שלוש כוסות יין מבעבע בשבילה ושתי בירות בשבילו, ואחרי הפרה בוטה של כללים 1 ו-3 ברשימה חשובה זו, מגיע החשבון. היא נעלמת לשירותים, רק אחרי שגילתה שכל כוס ששתתה עלתה 150 ש"ח. מה שהביא את החשבון לסך של  500 ש"ח! לדרינקים! בדייט ראשון!
בלי למצמץ היא נתנה לו לשלם את החשבון ולקחת אותה הביתה. שם הוא נפרד ממנה בנימוס עם נשיקה על הלחי. היא לא שמעה ממנו יותר.
אז כן, זה נכון שנהוג שהבחור משלם בדייט ראשון. אבל לפחות תציעי! ואם החשבון יצא 500 , אז גם תתעקשי!
ליעד: האם באמת יש צורך לשחק את המשחק בו את שולחת את היד לתיק, והוא אומר: לא, אני משלם, ואת בחוסר אמינות עונה: לא, נתחלק... והוא מתעקש, ואת מתרצה. זה החלק הכי צבוע בכל הדייט. אז נכון שהדוגמא של איריס יוצאת דופן, אבל תרשו לי להתלבט אתכם, בקול רם, האם באמת יש טעם להציע לשלם בדייט ראשון? 





13 במאי 2010

תם טקס הורד האחרון. הקהל מתבקש לעמוד לשירת התקווה

ליעד:
מכל האנשים בישראל, איך קרה שדווקא אני מצאתי את עצמי כותבת את הבלוג של הרווק?
אני, בחורה צינית שכמותי, עם נטייה לאדישות, חוסר סובלנות כלפי אנשים משעממים, סולדת מרומנטיקנים חסרי תקנה ולא חושבת שגיא גיאור נראה טוב- כתבתי שבוע אחר שבוע על תוכנית "הרווק". נסתרות דרכי האל.

את הפרק האחרון של התוכנית ראיתי בסוויטה הנשיאותית/ממלכתית/תואר כלשהו של אביר של קראון פלאזה עזריאלי, יחד עם חברותיי הבלוגריות מרחבי הרשת הנשית. פינקו אותנו בסלון הכייפי, עם מסך פלזמה חמוד וארוחה הכללה את שלושת אבות המזון: לחם, גבינות ושוקולד, ולצידם שני אבות השתייה: יין ודיאט קולה. מזל, כי רק כך הצלחתי לשרוד את הפרק ה-לא לעיס בעליל שריצד לו על המסך.


נתחיל בתכלס: לא תהיה עונה שנייה לתוכנית. זוהי כמובן דעתי האישית בלבד. אבל מה שעבד כל כך טוב אצל האמריקאים, לא תופס כאן בארץ ישראל הציניקנית.
ובעוד שבתוכניות ריאליטי אחרות, ראה ערך האח הגדול והישרדות- ניתן למצוא מגוון רחב של טיפוסים- הבנות אשר מגיעות לרווק הינן מזן אחד בלבד.
אני לא טוענת שכולן חלקו את אותה הזהות והאופי, אך צריך להיות טיפוס מאוד מסוים כדי להשתתף בתוכנית כזו. ולכן אני אישית לא מצאתי אף בחורה להזדהות איתה. היחידה שמצאה חן בעיני הייתה ולרי שפשוט נראית לי בחורה מגניבה. היא גם היחידה שהודתה בפה מלא שהיא הגיעה לתוכנית בהתחלה כדי להתפרסם. בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות, בהן ברור שהמטרה היא להתפרסם ולזכות בכסף, כאן הצביעות חוגגת- כי אסור לך להודות ברצון לפרסום. צריך לרצות אהבה. חתונה. ילדים. צריך להיות נטלי.


מבין שתי הפינליסטיות, אני "היית בעד" דפנה. כלומר, היה לי ברור שבה גיא יבחר.
אני לא בטוחה שזה לטובותינו הנשים, אך מה שקרה הוכיח משוואה עתיקת יומין: אם את לא משחקת קצת את המשחק- את תפסידי.
נטלי פשוט רצתה מידיי. היא כל כך רצתה שזה כבר נטף לה מהאף.

בין אם היא באמת אהבה את גיא או לא- אפשר להתווכח. אולי זו באמת אהבה בשבילה ואולי הבום-מן פגע לה בטעות בראש, אך היה ברור שהיא כבר רואה את גיא ואותה יוצאים לקרוע את העיר ביחד. איזה לקרוע את העיר, היא ראתה אותם כבר מתחת לחופה. איזו חופה- היא כבר דמיינה את הבית שלהם עם שני הכיורים לבשר ולחלב. איזה כיורים- היא כבר פנטזה על 13 הילדים שיהיו להם.
לאורך העונה הזכרתי מספר פעמים את אוסף הנשקים שיש לנטלי מתחת למיטה, ואת החשש שלי שהיא תתפרץ יום אחד לוילה, תגרור את גיא לעבר הרי ירושלים באיומי גרזן ותקפיא את הזרע שלו לשימוש עתידי. אבל בסך הכל היא פשוט נשאבה לתוך התוכנית קצת יותר מידיי, ורצתה את גיא קצת יותר מידיי. וזה עלה לה ביוקר.

דפנה, לעומת זאת, עשתה הכל כמו שצריך. והם מתאימים: בלונדינים, מתפלספים, רדודים, סתמיים, פשוטים.
תקראו לי סנובית, אני אחיה עם זה בשלום. אבל בשביל מה צפיתי בכל הפרקים של התוכנית אם לא כדי לזכות להשמיץ מעט את המשתתפים בה. אל תיקחו לי את כל הכיף.


עכשיו נותר לחכות ולראות האם הם יחזיקו מעמד. אני אשמח אם זה יצליח, כי אהבה זה כיף, ומעודד, וזה יהיה נחמד לדעת שזה אמיתי. אבל האם יש באמת מצב שהם יחזיקו מעמד כזוג? אני מניחה שרוב הסיכויים שלא.
מה שלא יהיה, אני מאחלת לגיא ולדפנה ולנטלי ולי ולכל החברות שלי ולכל הקוראים שלי- שנמצא אהבה. אתם יודעים מה, יותר טוב מזה: אני מאחלת שהאהבה תמצא אותנו.

13 באפריל 2010

top 5 "want to have sex with" list

ליעד:
הפרסומת של יו ג'קמן שפרסמנו בבלוג ביום חמישי עוררה דיון סוער בפייסבוק: האם יו ג'קמן נראה טוב ואיזה מפורסמים נראים יותר טוב ממנו (ותודה לך ניב).
זו הייתה אחת השיחות הכי מהנות שניהלתי בפייסבוק מזה זמן מה, מה שגרם לי להרהר מיהם חמשת הגברים (המפורסמים) שנראים הכי טוב בעיניי, או אפילו- אם תרצו לעשות את זה בסגנון רייצ'ל ורוס - מי הם חמשת המפורסמים שאם הייתי נשואה והייתי רואה אותם ברחוב היה לי אישור לשכב איתם.

אין ספק שזוהי רשימה שיש לשקול בכובד ראש. לא חסרים גברים נאים, מסוקסים וחסונים בשדרות הוליווד. החוכמה היא שיהיה להם משהו נוסף, איזה ניצוץ מיוחד שיגרום לי לנטוש את בעלי העתידי, לקפוץ איתם למיטה ולספק להם ערב אחד בלתי נשכח עליו הם יודו לי כל שארית חייהם (נו, אל תבאסו, תרשו לי לחלום).

אז לאחר שיטוטים אין סופיים ברחבי האינטרנט, הצצה באלפי תמונות נוטפות סקס אפיל של שחקנים, לילות טרופים בהם גברים בלי חולצה מופיעים בחלומותיי- אני שמחה להציג לכם את ה-top 5 שלי:
קלייב אואן clive owen– גבר מס. 1. אין עוד מה להגיד. אין. אין אין אין. Call me.

ריאן גוסלינג ryan gosling– הכל התחיל בסרט "היומן". ושם זה גם נגמר בעצם כי לא ראיתי אותו בשום דבר מאז חוץ מ"לארס והבחורה האמיתית". אבל הוא פשוט הורס. בוא ריאן, הנח את ראשך על חזי.

אדוארד נורטון edward norton – הכי לא pretty face, אבל סקסי בצורה חננית/רעה כזו (אני יודעת שזה סותר אבל זו ההגדרה שעברה לי בראש). איכות מעולם לא נראתה כל כך טוב.

רוברט דאוני ג'וניור Robert Downey Jr – רוברט דאוני ג'וניור נכנס לרשימה עם שתי כוכביות: 1. הוא נמוך, שזה חסרון שאסור להתעלם ממנו- אבל הסרט שרלוק הולמס גרם לי לשכוח לרגע את גובהו הבעייתי. 2. רוברט דאוני גו'ניור לא היה נכנס לרשימה הזו לפני כמה שנים. הוא מהגברים הללו שמשתבחים עם הזקנה ורק לאחרונה הפך לגבר שבגברים. המשך כך, רוברט!

אריק דיין Eric Dane - מי שלא רואה האנטומיה של גריי לא יכיר. אריק נכנס לרשימה בתור המיינסטרים של החמישייה. אבל קצת מיינסטרים לא הזיק לאף אחד. במיוחד אם המיינסטרים כזה סקסי. מואי סקסי.


וה-top 5 של איריס:

הקלאסי: ג'ורג' קלוני george clooney
דווקא בחרתי להתחיל עם הקלאסי, שהוא גם הבחירה הצפויה ביותר כאן, אבל אין מה לעשות: אי אפשר להתכחש לקסם של ג'ורג'. לפעמים קשה לשים על זה את האצבע, מה באמת יש בו? לא יופי קלאסי וגיל לא צעיר במיוחד.. אבל מספיק לראות את החיוך שלו בשביל להיזכר... כוכב סקסי כמו מפעם.

ההורס: קלייב אוון clive owen
הנה אחד שבוודאי יופיע גם ברשימה של ליעד. לא יפה בצורה קונבנציונאלית, ויכול להיראות כמו גורם רציני לצרות.. בקיצור גבר-גבר עם עיניים הורסות וחיוך כובש. גם שחקן לא רע בסה"כ, אבל, זה כבר לרשימה אחרת.

המצחיק: דיין קוק dane cook
מצחיקים עושים לי את זה. אין ספק שיותר מהכול, גבר מצחיק הוא גבר סקסי, אני אפילו חושבת שג'רי סיינפלד סקסי! אבל מכיוון שרציתי לבחור מישהו עכשווי, בחרתי את דיין. הוא אולי לא A-list סלבריטי, ואולי לא הכי מוכר בעולם.. אבל לאחר שנתקלתי בו בכמה סרטים מטופשים וכמה הופעות סטנד אפ, הבנתי שהנה, עוד בחור שקשה לשים את האצבע על הקסם שלו. לא יפה במיוחד, אולי אפילו טיפה מכוער?, אבל כל זה רק מוסיף לסקס אפיל ההומוריסטי שלו.

הזה שעושה את החליפה: מאמן ברצלונה, פפ גווארדיולה fef guardiola
לפני זמן מה הפושטק התפלא לנוכח העניין החדש שלי בכדורגל. פתאום ביקשתי לראות חלקים מהמשחקים בכלל ושל ברצלונה בפרט. (אוקיי.. רק של ברצלונה) הסיבה האמיתית היא, המאמן שלהם. תשכחו ממאמנים מכריסים עם מעיל רוח של נייקי! פה יש לנו אוצר מסוקס שנראה כאילו הוא נולד ללבוש חליפה, והחליפה בתמורה, נראית אסירת תודה.
ולברצלונה יש אוהדת חדשה!

הגיק שיק: אדם ברודי adam brody
השם אדם ברודי אולי לא אומר הרבה, כי לאחרונה הוא קצת נעלם.. אבל מדובר בסת' כהן מסדרת המופת האו.סי. כמובן. הדמות שהוא שיחק גרמה לי להאמין שהוא באמת כזה: חמוד, יהודי מבית טוב, נועל סניקרס וחובב קומיקס ומשחקי מחשב. בקיצור גיק כהלכתו, ויש בזה קסם שאי אפשר לקחת ממנו. כן, כן: גם לגיקים יש סקס אפיל!


                                                      נו, בנות יקרות, ומיהם ה-top 5 שלכן?

24 במרץ 2010

פרדיננד השני מכה שנית

ליעד:
עדכון קצר לכל הקוראים הנאמנים:
לפני כמה ימים הלכתי לקנות קפה ליד העבודה, ובעוד שאני צועדת לי מרוצה וטובת לב חזרה לעבר המשרד, אני מרגישה שעוקבת אחרי מכונית.
מבט קצר ימינה, ומתוך המכונית מחייך אלי פרדיננד השני בכבודו ובעצמו.
"ליעד!"
"פרדיננד!"
מרגש, אין ספק.
"לאן נעלמת?" "אני עובד עכשיו בשעות אחרות, שינו לי את המשמרות. מה קורה?" "הכל בסדר, מה איתך?" "טוב, אז כאן את עובדת? בבניין המתפורר?" "כן, אבל מבפנים הוא משופץ. משרד ממש יפה" "מאיפה קנית את הקפה?" (?!?!?) "פה בגלידריה" "אה וואלה" "טוב..." "טוב..." "אז... בי" "בי".

כן. זהו. אני יודעת שהבטחתי שבפעם הבאה שאראה אותו אזמין אותו לצאת, אבל אני כבר מצאתי לי בחור אחר (הדוד סם לוקח את פרדיננד בכיס הקטן!) ולכן שתקתי. הוא מצידו כנראה עדיין נשוי. או נכה נפשית. אחת משתי האופציות.

עד כאן העדכון להפעם.
:)

23 בינואר 2010

הגברים ש(לא) בחיי

ליעד:
פרדיננד השני- OUT
הדוד סם- IN

עדכון לגבי פרדיננד (מי שלא זוכר מי זה פרדיננד שיתבייש לו וילחץ כאן): מרפי (הידוע יותר בשמו המלא חוק מרפי) החליט להתערב. חודשים שלמים אני עוברת על פני פרדיננד ברחוב, ויום אחרי שאני מחליטה להציע לו להיפגש מחוץ לגבולות רחוב שבזי, בולעת אותו האדמה. לא ראיתי אותו יותר. הוא פשוט נעלם. תגידו לי אתם, מה הסיכויים שיקרה דבר כזה? באמת! זה פשוט אכזרי.
אולי הוא פוטר והפסיק ללכת לעבודה. אולי הוא עבר דירה. אולי הוא ואשתו הסתבכו עם השוק האפור ונאלצו לברוח מהארץ.
בכל מקרה, כנראה שזה לא נועד להיות. היה שלום, פרדיננד.

ושלום גם לך, הדוד סם.
אומנם אתה גבר אמיתי, אך אני משתמשת בך כאן רק כדי להוכיח שהגזע הגברי הוא גזע מעצבן שמעורר בנו ציפיות לשווא.
אני אהפוך סיפור ארוך לקצר ואספר שבאחד מימות השבוע (אותו יום לא רוצה להזדהות וביקש ממני שלא אחשוף אותו בשמו) ישבתי עם חברה בבר. בסוף הערב, כשכבר עמדנו להזמין חשבון, ניגש אלינו גבר שישב מולנו במהלך הערב והתחיל איתי. הוא היה חמוד, נראה טוב, טיפונת שיכור. הוא אמר את כל הדברים הנכונים, החמיא לי וביקש את המספר. דיברנו עוד קצת והחלפנו מספרי טלפון.

הוא לא התקשר.

אני לא רוצה להישמע קטנונית, וזה לא שאני מרגישה שהפסדתי משהו כי אני לא מכירה את הדוד סם ואולי הוא חרא בן אדם, או גרוע במיטה, או נשוי (ד"ש לפרדיננד). אבל זו בכלל לא הפואנטה הרי, נכון? הפואנטה היא שאני, בתור אישה עם חברות שגם הן נשים- נאלצת לשמוע כל יום מספר פעמים "נו, הוא התקשר?" ולענות בבושת פנים: "לא".
הרי נגשת אלי, והצליח לך, חשבתי שאתה חמוד (לא קורה לעיתים קרובות!), סקרנת אותי, ביקשת את המספר והסכמתי. אז תתקשר, חתיכת קקי שכמותך. אחרת, בשביל מה בעצם טרחת?

נכון, נכון מאוד- גם לי יש את המספר שלו. אולי אני אתקשר אליו. ואולי הוא עוד יתקשר. אולי אני חושבת על זה יותר מידיי. אולי הפכתי את זה לעניין גדול מידיי בשנייה שכתבתי על זה כאן בבלוג. אולי אתם חושבים שבגלל שכתבתי על זה כאן אני קצת מגזימה. אולי אתם טועים. אולי אני לא מגזימה. אולי לא באמת אכפת לי אבל סתם רציתי לשתף אתכם במה שקורה בחיי. אולי אתם מזדהים. אולי אתם לא מבינים מה אני רוצה מכם בכלל. ואולי די.
איריס:
קראתי את הפוסט שוב ושוב וניסיתי לחשוב על תשובה הולמת. הבעיה היא, אמרתי לעצמי, שכבר כתבנו על זה. ובעוד הפוסט של ליעד שונה מקודמו, כי מדובר ב"נסיך" אחר, הפוסט שלי עלול להשמע דומה מידיי, כי הדעה שלי לא השתנתה הרי. ולאחר מחשבות רבות, ועיכובים רבים (אם היה לי דד-ליין הייתי בבעיה. לא שליעד לא מתפקדת טוב בתפקיד העורך הזועם שצריך לסגור גיליון...) התיישבתי וכתבתי.
הבעיה היא שכולנו היינו שם ואולם עכשיו, כשאנחנו רחוקים משם יחסית, ונמצאים בתוך מערכת יחסים בטוחה ומגוננת, זה פתאום נראה לנו מעט מוזר, שלא לומר, אפילו מעט מטופש להתרגש מהדברים האלו, מכיוון שאנחנו יודעים שבסוף זה מסתדר. אני שוכחת לפעמים (לצערי) שגם אני הייתי לוקחת דברים כאלו קשה ונוברת בהם עד אין סוף ומטריפה את עצמי ואת סובבי (תודה וסליחה על הכול, עינת חברתי היקרה).

ואז, פתאום, יום בהיר אחד, זה מסתדר. מגיע האחד שלא עושה את הבעיות והכול פתאום נראה קל כל כך וטוב ולא מסובך ומייגע כמו תמיד. ועוברת שנה ועוד שנה.. ופתאום הרווקות נראית כמו חלום רחוק, ואני שוכחת את הצדדים הרעים שלו ותוהה מדוע לא נהניתי מהצדדים הטובים שלו..
יש אנשים שמוצאים את הזוגיות בקלות ויש כאלה שפחות בקלות. יש את אלו שמחליפים זוגיות כל שנתיים. יש כאלה שנמצאים בזוגיות ארבעים שנה ולאחר שהיא נגמרת, מוצאים בקלות זוגיות חדשה. מה שאני אומרת לליעד זה, לא משנה כמה זה נראה קשה עכשיו, ואולי גם בלתי אפשרי, בסופו של דבר צריך רק אחד. ואז זה כבר לא כל מסובך.

אה, ולגביי פרדיננד. אכן מוזר שהוא נעלם לו ככה סתם פתאום. זה אולי מאושש קצת את הטענה שהוא לא נועד להיות אמיתי?
ולגביי הדוד סם. את יודעת מה אני חושבת על זה שאת תתקשרי אליו. כתבנו על זה כבר.
יש סיכוי שהוא עוד עדיין יתקשר בעצמו (אני מבטיחה לא לשאול... בעצם לא מבטיחה. אני אשתדל) ואם לא, זאת הבעיה שלו בלבד.

29 בדצמבר 2009

מעללי פרדיננד השני

ליעד:
טוב, הגיע הזמן שאכתוב עליו ואוציא את מערכת היחסים שלנו אל אוויר העולם.
כן- פרדיננד השני, אני מדברת עליך (מה שחשוב זה שאתה לא יודע שאני מדברת עליך, כי אתה לא יודע על קיומו של הבלוג הזה).


מי זה פרדיננד השני (שם בדוי, אל דאגה), אתם שואלים? אה, שאלה מצוינת. סיפור שהיה, כך היה:
אני עולה מידיי בוקר על קו 25, יורדת במונטיפיורי וצועדת לי על שבזי עד המשרד.
פרדיננד, מצידו, יוצא כל בוקר מהדירה שלו, שממוקמת ליד המשרד שלי, ועולה את שבזי לעבר המשרד שלו שממוקם אי שם ב-'לא רלוונטי'.
כך, כמעט כל בוקר, אני ופרדיננד חולפים זה על פני זו, מזה כמה חודשים.


בשלב הראשון לא שמתי לב אליו. בחורה אדישה שכמותי, ועוד ב-9 בבוקר, מי בכלל רואה מה מימיני ומשמאלי.
בשלב השני- שמתי לב אליו. אבל רק הבחנתי שיש בחור שעובר על פני כמעט כל בוקר. זה הכל.
שלב שלישי- הי! הבחור הזה די גבוה.
שלב רביעי – הוא חמוד?
שלב חמישי- לא, הוא לא.
שלב שישי- כן, הוא דווקא כן.
שלב שביעי – האם אני אראה אותו הבוקר? האם אני אראה אותו הבוקר? האם אני אראה אותו הבוקר?
שלב שמיני- טוב, ליעד, תפסיקי להיות אדישה כל כך, שמת לב שהוא בוחן אותך, למה שלא תחייכי אליו במקום להמשיך ללכת בסנוביות ולהתעלם מקיומו?
שלב תשיעי- לעזאזל, שוב עברתי על פניו בסנוביות והתעלמתי מקיומו
שלב עשירי עד עשרים ושתיים – ראה ערך שלב תשיעי


ואז, זה קרה. יצאתי מהמשרד בסוף יום העבודה והלכתי לכיוון שבזי, כשלפתע מישהו מתוך מכונית חונה נופף לי לשלום. לא זיהיתי מי זה, אז עשיתי דבר מאוד טיפוסי לי: נופפתי בחזרה ופשוט המשכתי ללכת. איזה מן דבר מוזר לעשות.
הבחור יצא מהמכונית: "הי"
הסתובבתי והופתעתי לראות שזה הבחור ה"חמוד-לא הוא לא-כן הוא כן" שלי.
"הי"
"איך קוראים לך?" שאל בעוד הוא צועד איתי. "ליעד"
"את עובדת כאן?" "כן, במשרד פרסום"
"מה את עושה?" "קופירייטרית" "אז את יצירתית?" "אני מאוד מקווה, אחרת אני במקצוע הלא נכון".
"טוב" הוא עצר. כנראה שכאן הוא גר. "איך אמרת שקוראים לך שוב?"
"ליעד"
"ליעד. טוב..." "אז בי" "בי". והמשכתי בדרכי.
אפילו לא שאלתי אותו איך קוראים לו. אני זונה.
הוא פשוט תפס אותי לא מוכנה! ומנגנון החוסר שיתוף פעולה פרץ ממני החוצה. לעזאזל איתך, מנגנון!
לא נורא, בפעם הבאה שאראה אותו אשאל איך קוראים לו.


למחרת בבוקר פרדיננד צעד לקראתי ואני מילאתי את הבטחתי ושאלתי לשמו.
"אני פרדיננד השני" הוא לחץ לי את היד. גבירותיי ורבותי: אכזבה. לחיצת יד רופסת במיוחד. אך לא ניתן לזה לשבור אותנו, נכון?
ניהלנו עוד דיאלוג קצר וחסר משמעות וכל אחד המשיך בדרכו.
בוקר למחרת שוב ראיתי אותו. אמרתי לו "הי" ורק אחרי שהוא חלף על פני הוא אמר לפתע:
"כל בוקר שאני רואה אותך הוא בוקר טוב" או משהו כזה.. לא זוכרת את הניסוח המדויק. חייכתי ופלטתי "אני שמחה לשמוע" או משהו מפגר דומה.
אין ספק שהיחסים שלי ושל פרדיננד השני עלו מדרגה.


מאז אותו בוקר, בכל פעם שאני רואה אותו הוא אומר לי משהו אחר. ביום גשום אחד הוא לעג על המטריה שלי (היא קטנה מידיי לטענתו), ביום אחר קיבלתי מחמאה על הלבוש (יפה ה.. צעיף שלך), בחנוכה נשאלתי האם אכלתי סופגנייה, ופעם אחת אפילו שוחחנו היכן אני גרה והיכן הוא עובד, ולרוב אנחנו סתם מחייכים ומאחלים בוקר טוב אחד לשני.


והנה מגיעה ההתוודות: פרדיננד הפך לאובססיה קלה. האם אני אראה אותו הבוקר? האם הוא מוצא חן בעיניי? עד כמה הוא מוצא חן בעיניי? ומתי, מתי כבר תשאל אותי אם אני רוצה לצאת איתך??!
ואז נרקמה תיאוריה, בעזרתה האדיבה של איריס (ושל אביטל גיסתי): פרדיננד השני פשוט תפוס. יש לו חברה, מאהבת, ידועה בציבור, או אולי הוא בכלל נשוי, לאישה בשם ציפה דריפה יאמפמפוני.
אחרת אין הסבר למה הגבר הזה, עם אחלה כפות ידיים ממה שהספקתי לקלוט, לא עושה צעד נוסף לעבר הבחורה שהופכת כל בוקר שלו לבוקר טוב.
אני יודעת מה אתם עומדים להגיד, תנו לי להקדים אתכם: החלטתי אני ללבוש את המכנסיים בבית ופשוט לשאול אותו מתי הוא מתכנן להזמין אותי לשתות משהו. אם ההר לא בא אל מוחמד...


וזהו. הנה אנחנו כאן. בתקווה שמחר אראה אותו ואשאל אותו את השאלה, אז סוף סוף נצא לדייט שבו אגלה שהוא בכלל לא היה שווה את כל זה (סתם, בלי פסימיות), או שהוא יגיד לי שהוא נשוי עם 3 ילדים, and that's that.


נ.ב. אני התנהגתי כבחורה טיפוסית, שפכתי בפניכם את כל מעללי פרדיננד השני, ומן הסתם שגם כל החברות שלי יודעות על קיומו. אך האם פרדיננד, מצידו, משקיע בי כל כך הרבה אנרגיות? האם הוא סיפר לאחד החברים שלו על הבחורה שעוברת על פניו כל בוקר? משום מה, ככה בהימור מטורף וחסר כל בסיס, אני אנחש שהתשובה היא 'לא'.


איריס:
למי מאיתנו לא היה אותו? האביר המיתולוגי.. הבלתי מושג, המיסטר ביג שלנו אם תרצו.
זה שאנחנו לא יודעות עליו כלום, אבל משוכנעות (משוכנעות!) שנועדנו להיות יחד..


אבל אני מכירה את ליעד. אני יודעת שהיא לא כזאת. היא דווקא בחורה מציאותית מאוד, אולי אפילו מידיי, והנה, אפילו היא נפלה קורבן לרמזים הדקים שניתנו על ידי אדיבותו (?) של זר.
טוב, הוא כבר לא כל כך זר, אבל כפי שהיא כתבה, אני בהחלט חושבת שהוא לא פנוי, כי אחרת הוא כבר מזמן היה מציע לה לצאת איתו. כל הסימנים שם: פלרטוטים: יש. עניין הדדי: יש. פגישות אקראיות אך תכופות: יש. הזדמנויות לשאול שאלות: יש גם יש. וגם חברה או אישה כנראה שיש. פרדיננד השובב.


אבל מעבר לזה, יש גם את הלא-ידוע. המוטיב החמקמק הזה שאולי כדאי להשאיר אותו כמו שהוא. לדוגמא: כשהייתי בתיכון הייתי מאוהבת קשות ביודבתניק שלא ידע בכלל על קיומי.
כעבור מספר שנים, אחרי הצבא, נפגשו דרכינו והוא הציע לי לצאת איתו. הספיק לי דייט אחד כדי להבין שעשיתי טעות: המיתוס התנפץ לרסיסים ועמד מולי אדם פשוט, לא חכם במיוחד, לא מצחיק במיוחד ואפילו לא נחמד במיוחד. כעסתי על עצמי שנתתי למיתוס להישבר, זה היה כמו לפגוש את הסופר האהוב עליך ואז לגלות שהוא מתעלל בבעלי חיים...מיתוסים לפעמים נועדו להישאר מיתוסים, ולכן אני אומרת לליעד, אולי כדאי שתשאירי את זה ככה. (למרות שאני מאוד סקרנית לדעת מה הסיפור שלו)


ולפרדיננד, תמשיך להיות מיתוס- מי שלא תהיה.

Related Posts with Thumbnails