• סתמי תבלוג שלך
  • איריס וליעד
  • פרידמן וקליין
‏הצגת רשומות עם תוויות טלוויזיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טלוויזיה. הצג את כל הרשומות
15 ביוני 2010

סקס באבו דאבי

ליעד:
איך אפשר לקטול את הסרט סקס והעיר הגדולה 2 בדרך חדשה? כי הרי כבר אמרו הכל:
העלילה מופרכת מעל למצופה או יותר מזה- כלל לא קיימת, לכל אורכו ישנן דקות ארוכות שלא לומר קטעים שלמים שאפשר היה לחתוך בעריכה, המוסלמים מוצגים בצורה שטחית ופרימיטיבית וקארי מעצבנת במיוחד.
לכן החלטתי, לאחר שראיתי את הסרט, לעשות משהו שלא נעשה עדיין בין כל המבקרים: לא לקטול אותו.
הרי זה סקס והעיר הגדולה! לא מגיעים לסרט כזה עם ציפיות. וכשלא מגיעים לסרט עם ציפיות- אי אפשר להתאכזב. הא!
אני חושבת שאני לא בחורה טיפוסית בהרבה (או רוב?) מהמקרים, אך כשזה מגיע לעניינים כמו בגדים ונעליים- I'm a whole lotta woman.
כך מצאתי את עצמי מתרגשת, נפעמת, נגעלת ומזדעזעת לכל אורך הסרט מהתלבושות המגוונות שהבנות לבשו. להשלמת החורים בעלילה היו את רגעי הצחוק (שרלוט הצחיקה די הרבה) והתחת של מקס ראיין בסוף הסרט.
בסופו של דבר, במשך השעתיים של הסרט, שעברו לי מאוד מהר, זכיתי לחוות מגוון רחב של רגשות ותחושות:
צחקתי, קינאתי, מלמלתי "אוי נו באמת" "איזה בולשיט", "נו הם ממש הגזימו" ו-"אף גבר לא באמת נראה ככה" והתבאסתי שאני צריכה לעזוב את מנהטן ולחזור לדירה שלי, שם לא מחכים לי מצעים מכותנה מיצרית, לא נעליים של ג'ימי צ'ו ולא גבר בערום חלקי או אפילו בלבוש מלא.
אז, למי אכפת שהסרט מטופש להחריד, והכתר שקרי שמה לראשה בחתונה של סטנפורד גרם לסנטר שלי לפגוע ברצפה. העובדה היא שעכשיו אני יושבת במשרד בכפכפים ומרגישה אשמה על כך.

איריס:
אז אולי אני כן אקטול אותו? רק קצת.
אני מאוד אהבתי את הסדרה של סקס והעיר. היא הייתה מיוחדת, פורצת דרך, ולפעמים היה אפשר להזדהות איתה. היא התחילה בצורה פשוטה למדיי למי שזוכר. בגדים נורמאלים, חיים רגילים, והרבה הרבה מניו יורק האמיתית.
לאט לאט התקציב גדל ואיתו התפאורה, התלבושות והדמויות. כבר אז היה קשה לקנות שאישה שמתפרנסת מכתיבת טור מסכן בעיתון מקומי, יכולה להרשות לעצמה מאוד זוגות נעליים של מנולו בלניק בשווי של 400 דולר לזוג (400 דולר זה היה בשנת 99' אלוהים יודע כמה זה עכשיו...)
אבל אם הסדרה הייתה הזויה לעיתים, אז הסרטים זה כבר הזיה מסוג אחר. אבל ראשית, עליי להבהיר משהו: זה לא שאני לא נהנית מהסרטים. כי הסרטים מהנים. אבל הם מהנים בצורה שלא מצריכה הפעלת תאים אפורים (אולי זה מה שכיף בהם.)
אבל מבחינת איכות, הסרטים אינם דומים לסדרה. הם גרנדיוזיים, ארוכים ומופרכים.
החלפת תלבושות שלוש פעמים בעשר דקות זו דוגמא אחת. התלבושות עצמן? בואו נאמר שהיו שם פריטים ספורים שהייתי מעיזה ללבוש בעצמי, או רוצה ללבוש בעצמי.
וניו יורק? לאן נעלמה ניו יורק? בתחילת הסרט ישנו מונולוג מרגש של קארי על העיר המופלאה הזאת. אך היא ננטשת לטובת המזרח התיכון השמרני וחוזרים אליה רק בסוף ורק כדי להראות כמה טוב לחזור לשם ולהתרחק מהפרימיטיביות של אבו דאבי.
הדעה שלי אינה שונה בהרבה משל ליעד. שתינו נהנינו מהסרט, למרות שהוא גרוע.
ובקיצור- זה כל כך רע, שזה פשוט טוב. 




13 באפריל 2010

top 5 "want to have sex with" list

ליעד:
הפרסומת של יו ג'קמן שפרסמנו בבלוג ביום חמישי עוררה דיון סוער בפייסבוק: האם יו ג'קמן נראה טוב ואיזה מפורסמים נראים יותר טוב ממנו (ותודה לך ניב).
זו הייתה אחת השיחות הכי מהנות שניהלתי בפייסבוק מזה זמן מה, מה שגרם לי להרהר מיהם חמשת הגברים (המפורסמים) שנראים הכי טוב בעיניי, או אפילו- אם תרצו לעשות את זה בסגנון רייצ'ל ורוס - מי הם חמשת המפורסמים שאם הייתי נשואה והייתי רואה אותם ברחוב היה לי אישור לשכב איתם.

אין ספק שזוהי רשימה שיש לשקול בכובד ראש. לא חסרים גברים נאים, מסוקסים וחסונים בשדרות הוליווד. החוכמה היא שיהיה להם משהו נוסף, איזה ניצוץ מיוחד שיגרום לי לנטוש את בעלי העתידי, לקפוץ איתם למיטה ולספק להם ערב אחד בלתי נשכח עליו הם יודו לי כל שארית חייהם (נו, אל תבאסו, תרשו לי לחלום).

אז לאחר שיטוטים אין סופיים ברחבי האינטרנט, הצצה באלפי תמונות נוטפות סקס אפיל של שחקנים, לילות טרופים בהם גברים בלי חולצה מופיעים בחלומותיי- אני שמחה להציג לכם את ה-top 5 שלי:
קלייב אואן clive owen– גבר מס. 1. אין עוד מה להגיד. אין. אין אין אין. Call me.

ריאן גוסלינג ryan gosling– הכל התחיל בסרט "היומן". ושם זה גם נגמר בעצם כי לא ראיתי אותו בשום דבר מאז חוץ מ"לארס והבחורה האמיתית". אבל הוא פשוט הורס. בוא ריאן, הנח את ראשך על חזי.

אדוארד נורטון edward norton – הכי לא pretty face, אבל סקסי בצורה חננית/רעה כזו (אני יודעת שזה סותר אבל זו ההגדרה שעברה לי בראש). איכות מעולם לא נראתה כל כך טוב.

רוברט דאוני ג'וניור Robert Downey Jr – רוברט דאוני ג'וניור נכנס לרשימה עם שתי כוכביות: 1. הוא נמוך, שזה חסרון שאסור להתעלם ממנו- אבל הסרט שרלוק הולמס גרם לי לשכוח לרגע את גובהו הבעייתי. 2. רוברט דאוני גו'ניור לא היה נכנס לרשימה הזו לפני כמה שנים. הוא מהגברים הללו שמשתבחים עם הזקנה ורק לאחרונה הפך לגבר שבגברים. המשך כך, רוברט!

אריק דיין Eric Dane - מי שלא רואה האנטומיה של גריי לא יכיר. אריק נכנס לרשימה בתור המיינסטרים של החמישייה. אבל קצת מיינסטרים לא הזיק לאף אחד. במיוחד אם המיינסטרים כזה סקסי. מואי סקסי.


וה-top 5 של איריס:

הקלאסי: ג'ורג' קלוני george clooney
דווקא בחרתי להתחיל עם הקלאסי, שהוא גם הבחירה הצפויה ביותר כאן, אבל אין מה לעשות: אי אפשר להתכחש לקסם של ג'ורג'. לפעמים קשה לשים על זה את האצבע, מה באמת יש בו? לא יופי קלאסי וגיל לא צעיר במיוחד.. אבל מספיק לראות את החיוך שלו בשביל להיזכר... כוכב סקסי כמו מפעם.

ההורס: קלייב אוון clive owen
הנה אחד שבוודאי יופיע גם ברשימה של ליעד. לא יפה בצורה קונבנציונאלית, ויכול להיראות כמו גורם רציני לצרות.. בקיצור גבר-גבר עם עיניים הורסות וחיוך כובש. גם שחקן לא רע בסה"כ, אבל, זה כבר לרשימה אחרת.

המצחיק: דיין קוק dane cook
מצחיקים עושים לי את זה. אין ספק שיותר מהכול, גבר מצחיק הוא גבר סקסי, אני אפילו חושבת שג'רי סיינפלד סקסי! אבל מכיוון שרציתי לבחור מישהו עכשווי, בחרתי את דיין. הוא אולי לא A-list סלבריטי, ואולי לא הכי מוכר בעולם.. אבל לאחר שנתקלתי בו בכמה סרטים מטופשים וכמה הופעות סטנד אפ, הבנתי שהנה, עוד בחור שקשה לשים את האצבע על הקסם שלו. לא יפה במיוחד, אולי אפילו טיפה מכוער?, אבל כל זה רק מוסיף לסקס אפיל ההומוריסטי שלו.

הזה שעושה את החליפה: מאמן ברצלונה, פפ גווארדיולה fef guardiola
לפני זמן מה הפושטק התפלא לנוכח העניין החדש שלי בכדורגל. פתאום ביקשתי לראות חלקים מהמשחקים בכלל ושל ברצלונה בפרט. (אוקיי.. רק של ברצלונה) הסיבה האמיתית היא, המאמן שלהם. תשכחו ממאמנים מכריסים עם מעיל רוח של נייקי! פה יש לנו אוצר מסוקס שנראה כאילו הוא נולד ללבוש חליפה, והחליפה בתמורה, נראית אסירת תודה.
ולברצלונה יש אוהדת חדשה!

הגיק שיק: אדם ברודי adam brody
השם אדם ברודי אולי לא אומר הרבה, כי לאחרונה הוא קצת נעלם.. אבל מדובר בסת' כהן מסדרת המופת האו.סי. כמובן. הדמות שהוא שיחק גרמה לי להאמין שהוא באמת כזה: חמוד, יהודי מבית טוב, נועל סניקרס וחובב קומיקס ומשחקי מחשב. בקיצור גיק כהלכתו, ויש בזה קסם שאי אפשר לקחת ממנו. כן, כן: גם לגיקים יש סקס אפיל!


                                                      נו, בנות יקרות, ומיהם ה-top 5 שלכן?

26 בנובמבר 2009

הרהורים, תהיות ומחשבות על אחד בשם 'האח הגדול'

ליעד:
מדינת ישראל מתחלקת בימינו לארבע קבוצות:
אנשים שצופים באח הגדול
אנשים שצופים באח הגדול, אך משקרים לכל החברים שלהם ו"אין להם מושג מי זו מעיין"
אנשים שלא צופים באח הגדול
אנשים שנחרדים ונגעלים מכל התרבות המזופתת הזו

אני (*כחכוח גרון נבוך*) נמנית עם הקבוצה הראשונה.
האח הגדול זו תוכנית חסרת תוכן, מוסר השכל או חוכמה. היא לא שנונה, לא תשאיר עליך חותם ובתום כל פרק שאורכו 4 שנות אור תרגיש שהאינטליגנציה שלך התדרדרה מעט.
אבל עם ולמרות כל זאת, it is fucking good. חומר אנושי מרתק. ניסוי פסיכולוגי בו אתה מאושר להיות בצד הנכון של המרקע.
חבורת אנשים שברובם לא היית נתקל ביום יום שלך מסתובבים להם בבית אחד ומגרבצים. תענוג צרוף.

הבעיה שלי היא שאני לוקחת תוכניות טלוויזיה נורא ברצינות. כשאני צופה בתוכנית, קשה לי להיות אדישה ואני מוצאת את עצמי צועקת שם על כולם ואז מנסה להרגיע את עצמי כי "זה בסך הכל ריאליטי טיפשי ואני לא צריכה להיות חברה של אף אחד מהם".
וכמו שהחיים הם לא שחור ולבן, לפעמים אני מזדעזעת מאחד מהבבונים בבית האח הגדול ולפעמים אני מסכימה איתו מאוד (וגם מתעקשת לדבר בהתלהבות למסך בעוד שותפה שלי מתרחקת ממני בחשש מהול בפחד).

ואין ויכוח שהתוכנית הזאת מצחיקה.
בעצם, יש ויכוח (ראה קבוצות 3 ו-4 בחלוקה המבריקה שלי בראש הפוסט), אז אנסח מחדש: התוכנית הזאת מצחיקה אותי. הם פשוט מבדרים, החברל'ך האלה.
אומנם התוכנית רק התחילה אבל כבר יצאו משם כמה פנינים כמו "אם היית רוצה אותי לא הייתי מסכים- כי אני אפגע בך" (אביב יוצא מטומטם לנגד עיניהן של נשות ישראל) או "אני לא עגל! אני לא עגל!" (אלירז, הידוע גם בכינויו "כן, אתה עגל").
על מעיין לא אומר דבר. היא מייחצנת את עצמה נפלא בלי עזרה של אף אחד.

טוב, לא ארחיב עוד במילים, כי כולם עושים זאת בימינו.
רק רציתי לשתף אתכם כדי שתדעו שאני לא מושלמת (די, אל תבכו). גם אני צופה באח הגדול, ולעזאזל- אני אוהבת את זה.



איריס:
איזו הרמה יפה להנחתה. ליעד יודעת בדיוק לאיזו קבוצה אני משתייכת. דיברנו על זה המון.
ובעוד שלא ממש התווכחנו על זה, הנושא בהחלט עלה כעוד אחד מהדברים הקטנים האלו שאנחנו לא מסכימות עליהם, למרות שאנחנו בהחלט מבינות זו את עמדתה של זו.

ובכן, (כחכוח) אני משתייכת לקבוצה השלישית, עם נטייה קלה מאוד לרביעית. למרות שאם באמת הייתי צריכה לבחור- אז השלישית, מכיוון שעצם קיומה של "האח הגדול" לא מפריע לי ולזרימה התקינה של החיים שלי (תודה לאל שיש יס מקס, כבר אמרתי?)

אז אני לא אוהבת את האח הגדול. וכמו דברים רבים שאני לא אוהבת, מסתבר שרוב האוכלוסייה כן אוהבת אותם. למשל, קולה. אף פעם לא הבנתי למה כולם יכולים להתענג על פחית קולה\ דיאט קולה צוננת ביום חם, אבל אני פשוט לא מסוגלת.. ומכיוון שקולה היא דבר רע, דביק ואפילו קצת רעיל, אף פעם לא הרגשתי כאילו אני מפסידה שום דבר.

כך בערך אני מרגישה לגביי האח הגדול (ובעצם כל סוג של ריאליטי למען האמת) וככה חיי ממשיכים להם, בלי קולה ובלי חודדות למינהן, וזה בסדר גמור.

עכשיו, אני יודעת מה אתם בטח חושבים והיה לי את הדיון הזה עם הרבה אנשים.
אז לא. זה לא מתוך אליטיסטיות או אנינות טעם מסוג כלשהו. יש לי את הזבל שלי שאני אוהבת לראות בטלוויזיה, תודה רבה. אני אפילו לא אומר מה, כי יש דברים מביכים ביס מקס שלי לפעמים- בדרך הזו אני יודעת שהפושטק אוהב אותי באמת- הוא נשאר איתי למרות הזבל שאני מעמיסה על המקס היקר שלנו.

הסיבה היא אחרת. אני לא אוהבת ריאליטי, כי היה לי מספיק ריאליטי משלי. בתור מישהי שהעבירה את שנות העשרים של חייה במלצרות ויותר מזה, הייתה דיילת אויר באל-על במשך ארבע שנים, אני כבר נתקלתי בכל הטיפוסים האפשריים: הישראלים, הצרפתים, הרוסים, האמריקאים, הסיניים, הבובלילים, הדוסים יותר, הדוסים פחות, הפרידמנים והחודדיים. ראיתי המון סוגי אנשים ויצאתי עם תובנה אחת: אנשים זה לא משהו. יש כמה שאני מאוד אוהבת כמובן, אבל כקבוצה, איך לומר, אנחנו זן די מעצבן. (אני לא ארחיב, כולנו היינו בטיסות ישראליות בתור לשירותים)

אז לגביי הניסוי הפסיכולגי-סוציולוגי שליעד דיברה עליו: הייתי שם, עשיתי את זה וקניתי את הטי-שירט. (תכלס- מה זה 400 אנשים סגורים בתוך צינור מתכת מעופף במשך 12-15 שעות, אם לא האח הגדול?)

לכן, כשאני מכניסה אנשים אליי הביתה דרך הטלוויזיה, אני מעדיפה שהם יהיו כתובים ולא אמיתיים, כי מזה כבר היה לי מספיק. תנו לי דם אמיתי ודם לא אמיתי בסופרנוס ואני מסודרת. עכשיו תסלחו לי, יש לי דייט עם טוני ומקס.

Related Posts with Thumbnails