• סתמי תבלוג שלך
  • איריס וליעד
  • פרידמן וקליין
‏הצגת רשומות עם תוויות סטוץ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סטוץ. הצג את כל הרשומות
7 בנובמבר 2010

אייפון- יותר יפה או יותר חנון?


כשרק התחילה מגפת הפייסבוק, החלטתי שאני לא אקח בה חלק. רציתי למרוד, החלטתי למחות, ניסיתי להיות מיוחדת.
אבל לצערי, אף אחד לא היה צריך להתאמץ במיוחד כדי שאשבר. מבחורה חסרת פייסבוק הפכתי להיות מכורה שכותבת למפלצת הזו מכתבי אהבה.

כעת, אני מנסה למרוד באייפון. מי צריך את השטות הזו? תכלס, חרא טלפון, והמכשיר הזה בסופו של דבר גורם לך להיות מחובר באינפוזיה לפייסבוק, לאינטרנט ולהתמכר לכל מיני אפליקציות חסרות כל תכלית.

אבל אז הוזמנתי לאירוע בלוגרים של היפה והחנון 2 מטעם ערוץ 10. מצאתי את עצמי מוקפת באייפונים של שאר הבלוגרים מסביבי, שלא הפסיקו להתעסק עם המכשיר, לעדכן סטטוסים, לבדוק מה מזג האוויר בסין ולעדכן בפורסקוור שהם עכשיו בשירותים של קראון פלאזה חיפה.
ובלי ששמתי לב, היא התגנבה, לאיטה, כמו נחש ערמומי: הקנאה. כן, קינאתי. רציתי גם. חשקתי במכשיר האיום הזה. שנאתי אותו ואהבתי אותו בו זמנית. Story of my life.

hello, stranger

לכן, החלטתי להטביע את יגוני באלכוהול (נו, על מי אני עובדת, לא חשוב איזה רגש אני חווה, אני תמיד רוצה להטביע אותו באלכוהול), ולא הייתה מאושרת ממני כאשר פתחנו בקבוקי יין בארוחת הערב המפנקת, או כאשר לקחו אותנו לבר המלון למשחקי קוקטליים.

(צילום: ליאת אלבלינג)



ובין כוס יין אחת לכוס מרטיני השביעית, מצאתי את עצמי ישנה עם גבר זר בחדר.
ההפקה הנפלאה של ערוץ 10 ארגנה לנו אירוע משעשע בסגנון "היפה והחנון" וחילקה אותנו לזוגות, איתם חלקנו חדר. אני הוצמדתי לעמרי, בחור מקסים שנהנה להסתכל על גברים בדיוק כמוני, כך שיכולתי לישון בשלווה. 
בכל התחרויות הזוגיות שערכו לנו לאורך האירוע, שהתבססו על כמה לייקים אנו מקבלים יחד, תפסתי טרמפ על בן זוגי החדש שנהנה מ-30 אלף חברים בעמוד הפייסבוק של הבלוג שלו. על כל לייק שאני הצלחתי להשיג, הוא השיג 30. אם אני אגיד לכם שהייתה לי בעיה לרכב על ההצלחה שלו, אני אשקר. רכבתי גם רכבתי (לא, לא תרתי משמע, סוטים).

"נו, עשו לי לייק?" (צילום: טמיר כהן)

בערב צפינו בפרק הראשון של היפה והחנון. היה מעולה ומצחיק ובתור אוהבת ריאליטי שכמותי- אין ספק שזו אחת התוכניות האהובות עליי.
כששאלתי את איליה, אחד ממשתתפי העונה הקודמת שבילה איתנו באירוע, האם זה מבויים- הוא טען בתוקף שכל מה שהמשתתפים אומרים הוא אמיתי. כמובן שההפקה מלבישה את כולם בקיצוניות מכוונת, ובטסטמוניאלס עורכים הכל בצורה מסוימת, אך הפנינים שיוצאות למתמודדים מהפה הן מקוריות ואמיתיות לחלוטין. שזה פשוט תענוג.


איליה, הראשון משמאל, מתרגל את המבט הסקסי שלמד בעונה הראשונה של התוכנית (צילום: טמיר כהן)


בערב יצאנו לבלות בעיר האורות חיפה, בבוקר למחרת התיישבנו לשמוע קצת על המיניות שלנו בשיעור גרפולוגיה (יש לי נ' זוויתית, מי יכול לנחש מה זה אומר?) ובצהריים כבר שרנו שירי ארץ ישראל בדרכנו חזרה למרכז.

לסיכום, היה ממש כיף, ביליתי עם אחלה אנשים, גיליתי שסשה גריי מ"הפמליה" היא באמת כוכבת פורנו (!!!), והכי חשוב: החלטתי שאולי הגיע הזמן לרכוש לעצמי אייפון, או כמו שחברתי שרה אמרה לי אתמול: "ליעד, לפעמים את צריכה לקחת את הערכים שלך, ולזרוק אותם לפח".
אז ערכים יקרים, נתראה בסיבוב.


והנה דיאלוג קצרצר שמסכם יפה את האירוע:


17 באוקטובר 2010

המכתב שלי אליך


המכתב הזה הוא בשבילך.

סחפת אותי בסערה (ככה כל סיפורי האהבה הטרגיים מתחילים, לא?).
בהתחלה עוד ניסיתי לעמוד בפיתוי. "אני לא כמו כולם", חשבתי לעצמי, "אותי לא תצליח לכבוש". אבל בסוף נכנעתי. למה לא בעצם? אם אני מאושרת, אז אפשר לשים בצד את כל הדברים הרעים. הרי אף אחד לא מושלם, ואולי איתי זה יהיה אחרת.

בלי שהספקתי לקלוט מה קורה, כבר נכנסתי כל כך עמוק שלא הייתה דרך חזרה. ראית אותי במערומי. גרוע מזה, גרמת שכולם יראו אותי כך. יש לך את הכישרון הזה לגרום לי לשפוך הכל ולחשוף את עצמי תמיד, קצת יותר ממה שאני באמת רוצה.

אני אוהבת שאתה אף פעם לא שופט אותי, תמיד נותן לי להגיד כל מה שבא לי. אני אוהבת שאתה נותן לי לבוא וללכת מתי שמתחשק לי. אני אוהבת שהשתלבת בטבעיות ובלי שום מאמץ בין החברים שלי.
לפעמים כל כך כיף לנו ביחד, אבל אז אתה עושה איזו שטות שגורמת לי לשנוא אותך. אתה פשוט מוציא אותי מדעתי, אתה מבין? ואתה, אתה אף פעם לא מסתפק במה שיש. משתנה כל הזמן, לא סגור על עצמך, חושב שהשינויים שאתה עובר לא ישפיעו עלי. כנראה ששכחת שאנחנו יחד בזה. כמה אני יכולה עוד לספוג?

מה שהכי מעציב אותי הוא שלאורך כל הדרך אני ממלמלת לעצמי שאני יכולה לקום וללכת מתי שאני רוצה, ואני כאן רק כי אני בוחרת להיות. הא! שקרים.

אבל לא חשוב כמה אני מתעצבנת, או משתעממת, או מרגישה שזהו, זה מיצה את עצמו, בסוף אני תמיד חוזרת אליך על ארבע. הפכת לחלק בלתי נפרד מחיי ולעזוב אותך עכשיו זו פשוט לא אופציה. והרי אתה לא באמת דואג שאעזוב. כי אתה מכיר אותי. מכיר אותי יותר טוב ממה שאני יכולה לדמיין ומספר עלי לכל מי שרק רוצה לדעת. ואני... אני אמשיך לבהות בך בידיעה שכל החברות שלי בוהות בך גם כן.

אז הנה, אני מודה בפה מלא במה שכבר כולם יודעים: פייסבוק, אני מכורה אלייך. מכורה חסרת תקנה.

שלך,
ליעד



20 ביולי 2010

דבר אלי ב-סמס, אהובי


ליעד:
בעוד איריס ממלאה את תפקידה כ"אשתו של" נאמנה, אני ממשיכה למלא את תפקידי כ"רווקה תל אביבית" – ומסתבר שבהצלחה יתרה, מאחר ולאחרונה זכיתי לחיות את הקלישאה, ולקבל ב-12 בלילה הודעת "ערה?".
וזאת בצירוף מקרים (או שמא בתכנון מדויק של אלוהי הדייטיניג) לאחר שממש לא מזמן כתבתי כאן פוסט שהכותרת שלו היא בדיוק אותה מילה רבת משמעות.

אז זהו, רבותיי. זה רשמי. הסצינה התל אביבית בלעה גם אותי.
ויכול להיות מאוד שאותו בחור, נקרא לו יוסף לצורך הטיעון, אפילו לא הבין מה הוא עושה, אפילו לא קלט את הסיטואציה אליה הוא מכניס את עצמו. אתם מבינים- גם אם בראש שלו הוא כבר תכנן להקים איתי משפחה – עצם העובדה שהוא מרשה לעצמו לשלוח סמס לבחורה, אחרי 2-3 דייטים, ב-12 בלילה ולהציע לה להיפגש, מוכיחה שעולם החיזור השתגע.
אני תוהה אם רק בתל אביב נוצר מצב של חוסר כבוד בסיסי שכזה, שגורם לגברים לחשוב שזה בסדר להתקשר מתי שבא להם או לצפות שנשכב איתם (בלי קונדום, כמובן) כבר בדרך הביתה מהדייט הראשון.
Dudes!, מה נסגר איתכם?

כמובן שאם נושא היזיזות / סטוץ / whatever מקובל על שני הצדדים, ושניהם רוצים את אותו הדבר, אז יאללה- שלחו הודעות בנוגע למצב הערנות אחד של השנייה כמה שבא לכם.
אבל הייתי רוצה להאמין שאני, במקרה הזה, לא שידרתי את זה. לא נתתי את התחושה שאני אענה בחיוב לבוטי-קול, או שאם אקבל הודעת "מה הולך, את עדיין ערה?" אשלח בתשובה: "כן. אצלי או אצלך?".
ואולי זה דווקא כן מה ששידרתי. אולי הבעיה היא כן אצלי. ואם זה המקרה- פאק איט! איך אני אמורה להתנהג אחרת?
אחר כך גברים מתלוננים שאנחנו משחקות משחקים, אבל אולי המשחקים הללו הם הדבר היחיד שיגרום להם להבין שמגיע לנו קצת יותר טוב מזה.

אני לא יודעת, אולי בגלל שאני קוראת עכשיו את "פרש הברונזה", בו הגבר במרכז העלילה הוא גבר שבגברים ונמצא ברומן מטלטל ומדהים, זה גורם לי לרצות בדיוק את מה שיש להם (טוב- מינוס רוסיה הקומוניסטית ומלחמת העולם השנייה בה העלילה מתרחשת).

בסופו של דבר, אולי אני לא צריכה לקחת את זה אישית. כנראה שאני ויוסף פשוט לא זורמים על אותו גל, או לא מבינים אחד את השנייה, או שהוא פשוט היה מאוד חרמן.
מי יודע, אולי בפעם הבאה אתקדם להודעת:  "שיכור. ערה?". או אולי פשוט "קומי".
(נכון, שירי?)

נ.ב –
חומר למחשבה:
מה יותר גרוע, לקבל הודעת "ערה?" או לנהל התכתבות כדלקמן:
הוא: אז מה, וויתרנו על הקפה?
היא: נראה לי שוויתרנו
הוא: חבל
אחרי חצי שעה:
הוא: ואולי בכל זאת קפה של ידידים..?
היא: בשביל מה?
הוא: שיחה טובה + קפה והכרות של בחורה מעניינת..
אחרי שעה:
הוא: ?!
היא: אני חייבת להודות שאתה מאוד לוחץ. אני לא מעוניינת
הוא: וואי איזה לחוצה כולה קפה. מה את עושה עניין ואם לא אז ביי!


"אז מה את אומרת, בא לך שאני אקפוץ?"


23 ביוני 2010

ערה?

ליעד:
כמו בתיאוריה עתיקת הימים: אם עץ נופל באמצע יער, האם הוא משמיע קול? אני תוהה, אם לגבר יש הרבה סטוצים אך הוא לא מספר עליהם לאף אחד- האם זה נחשב שהוא זיין?

בכלל, מה הקטע של גברים עם סטוצים? למה לגברים הרבה יותר קשה לעבור תקופה ארוכה בלי סקס מאשר לנשים? אולי רק בגלל שהחברה "מצפה" מגברים לעשות יותר סקס מנשים.
אולי הסיבה היחידה שגברים כל כך אוהבים סטוצים היא רק כדי שיוכלו לספר עליהם לחברים.
הי, אני חושבת שעליתי כאן על משהו: החברה היא שגורמת לגברים לקיים סקס חסר משמעות, רק כדי שהם ירגישו מוערכים! הם בכלל לא אוהבים סקס חסר משמעות! הם בכלל לא אוהבים סקס!!! אה-הא!

ועכשיו ברצינות. אני אישית פחות נוטה לחבב את כל עניין הסטוצים. בשביל סטוץ מוצלח צריך חוסר רגש, כימיה מצוינת והשקעה משני הצדדים. הבעיה היא שגברים רבים נוטים "להתעצל" בסטוץ. הם לא צריכים להרשים את הבחורה, הם לא הולכים להתקשר אליה יום למחרת, אין להם שום כוונות לגביה- אז אפשר לפמפם וללכת. ולכן סטוצים רבים נועדו לכישלון עוד לפני שהתחילו.
ואם אתם חושבים שאני לא צודקת, ורוצים להעמיד אותי על טעותי, ומאמינים שתהיה בנינו כימיה מטורפת- אז למה שאני ארצה סטוץ אתכם? אתם נשמעים אחלה מציאה, בואו נצא לדייט!
אתם מבינים, סטוץ זה פשוט מיותר.

סיבה נוספת לתהייה שלי לגבי יעילות הסטוצים היא בהמשך למאמר המיתולוגי של קארין ארד "המין הנשי או: איך לא לעצבן לנו את הדגדגן", שם היא העלתה תיאוריה שלנשים יש נטייה להתאהב מעט בגברים איתם הן נכנסות למיטה. והיא צודקת.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל, ותאמינו לי שכשבחורה שיכורה מוצאת את עצמה בבוקר במיטה של הברמן ומסתלקת משם בלי לזכור איך קוראים לו- אין שם שום אהבה,
אך אם זה סטוץ מוצלח, כמו שאנחנו שואפות שהוא יהיה, והסקס מעולה ואנחנו נמשכות אל הפרטנר – אז אתן יכולות להכחיש עד מחר אבל תמצאו את עצמכן טיפה, טיפונת, קטנטונת, מאוהבות.
ומה יצא לכן מזה?
הרי עברנו את הגיל בו אנחנו מחכות ליד הטלפון בעוד חברה מלטפת לנו את השיער ומדקלמת בחוסר אמינות מוחלט: "הוא לא בוגר מספיק/ את טובה מידיי בשבילו/ יש הרבה דגים בים / קחי עוד שלוק מהוודקה".

תראו, אני לא רואה שום בעיה עם נשים ששוכבות הרבה. אני מתנגדת לנשים שהולכות עם החוטיני מבצבץ מתוך המכנס, או לנשים מעל גיל 12 עם חולצות בטן, או לנשים עם ציפורניים בנויות- אך אין שום בעיה עם נשים ששוכבת הרבה. לעזאזל- אנחנו כבר מתחילות לעקוף את הגברים. מצד שני, אני באמת לא חושבת שסטוצים נועדו לנשים. אנחנו פשוט לא בנויות לזה. תמיד עדיף במקום לקבל הודעת "ערה?" באחת בלילה לצורך סקס, לקבל הודעת "ערה?" ב-10 בבוקר לצורך ארוחת בוקר זוגית. מה, לא?

10 ביוני 2010

6 דברים שאסור לעשות בדייט ראשון


1. לצחקק מכל דבר
את לא נואשת, נכון? אז תירגעי. אם תצחקי ותתלהבי מכל מה שהוא אומר, זה יתחיל לשעמם מאוד מהר. גם אם הוא ממש מוצא חן בעיניך, או ממש שווה, זאת לא סיבה להשתפך. אל תוותרי על מעט (מעט!) ריחוק ומעט פאסון בדייט ראשון. תצחקי ממה שמצחיק. וזהו.

2. להשקיע מידיי בלבוש
את רוצה להרשים ולהיראות מצוין וכך לפתע את מוצאת את עצמך עומדת מולו בשמלה שלבשת לחתונה של אחותך. והוא בכלל בדגמ"ח וכפכפים (ובינינו, בארץ כמו שלנו, רוב הסיכויים שהוא יבוא עם דגמ"ח וכפכפים).
כדי להימנע ממצב של over-dressed ובאסה טוטאלית לכל הערב, תמיד בדייט ראשון שימי עליך את הלבוש הכי "סקסי אך נוח" שיש לך בארון.
ולגבי הבחור עם הדגמ"ח והכפכפים- הוא יקבל רשימת "5 דברים שאסור לעשות בדייט ראשון" משלו, ומפגש אישי עם ליאת אשורי.

3. להשתכר
למרות שזה כיף, למרות שזה נראה לך באותו רגע רעיון גאוני, למרות שטעים לך ולמרות שאת הרבה יותר כייפית כשאת שיכורה – אל תשתי יותר מידיי בדייט הראשון.
ברגע שאת מתחילה להרגיש טיפה מסוחררת, תעברי לקולה. או מים. או לשחק עם השיער. אנחנו יודעות שבאותו רגע המחשבה על עוד משקה תקסום לך, אבל האחוזים שתתחרטי על זה יום למחרת הם 100. אם לא 200.  כי אם תשתכרי את תתחילי לספר כל מיני סיפורים הזויים על עצמך, לשבור את כלל מספר 1 ו-4 ולהקיא (מניסיון).
ראי הוזהרת!

4. לדבר על כמה את רוצה זוגיות \ משפחה
אפילו אם את באמת רוצה.
את אף פעם לא מתכננת להזכיר את האקס ששבר את ליבך, או כמה את רוצה כבר משפחה, או איך את מתגעגעת שיחבקו אותך בזמן שאת נרדמת. אבל אז באמצע הדייט, שהולך מצוין דרך אגב, את מוצאת את עצמך מספרת לו שאת מתה כבר להכיר מישהו, וכולם מנסים לשדך לך, ואמא כבר דואגת, ונמאס לך לחיות רק עם חתול ובלה בלה בלה.
Big mistake.
גברים הם גזע מורכב, וצריך להתנהג איתם בהתאם. עצוב, אך נכון. יש מידע שהם לא צריכים לדעת בהתחלה. תהיי מעט ערמומית.
ילדים? לא כרגע... למה למהר?
ברור?

5. ללכת למקום בו יש סיכוי שתתקלי באנשים שאת מכירה
נכון שהאינסטינקט הראשון הוא להציע ללכת למקום שאת מכירה ומרגישה בו בנוח, אבל את בטח לא רוצה שלידכם ישב האקס, או שחברים שלך יבהו בך מהקצה השני של הבר כל הערב, או שתתקלי בידיד חסר טקט שיזמין את עצמו להצטרף לשולחן.
זה מביך.

6. לא להציע לשלם
איריס: סיפור ששמעתי לא מזמן, קרה באמת, לא אגדה אורבנית- קרה למישהו שמכיר מישהי שחברה טובה של חברה שלי מכירה:
בחור ובחורה יוצאים לדייט. היא מציעה שהם ילכו לבר של המסה. רק לדרינקים..
אחרי שלוש כוסות יין מבעבע בשבילה ושתי בירות בשבילו, ואחרי הפרה בוטה של כללים 1 ו-3 ברשימה חשובה זו, מגיע החשבון. היא נעלמת לשירותים, רק אחרי שגילתה שכל כוס ששתתה עלתה 150 ש"ח. מה שהביא את החשבון לסך של  500 ש"ח! לדרינקים! בדייט ראשון!
בלי למצמץ היא נתנה לו לשלם את החשבון ולקחת אותה הביתה. שם הוא נפרד ממנה בנימוס עם נשיקה על הלחי. היא לא שמעה ממנו יותר.
אז כן, זה נכון שנהוג שהבחור משלם בדייט ראשון. אבל לפחות תציעי! ואם החשבון יצא 500 , אז גם תתעקשי!
ליעד: האם באמת יש צורך לשחק את המשחק בו את שולחת את היד לתיק, והוא אומר: לא, אני משלם, ואת בחוסר אמינות עונה: לא, נתחלק... והוא מתעקש, ואת מתרצה. זה החלק הכי צבוע בכל הדייט. אז נכון שהדוגמא של איריס יוצאת דופן, אבל תרשו לי להתלבט אתכם, בקול רם, האם באמת יש טעם להציע לשלם בדייט ראשון? 





6 במאי 2010

שיר אחד לכבוד סוף השבוע

ליעד:
הדעות שלי לגבי מירי מסיקה מעורבות.
גם הדעות שלי לגבי אריק ברמן מעורבות.
אבל השיר הזה שאריק ברמן כתב ומירי מסיקה מבצעת- זה אחלה שיר!


13 באפריל 2010

top 5 "want to have sex with" list

ליעד:
הפרסומת של יו ג'קמן שפרסמנו בבלוג ביום חמישי עוררה דיון סוער בפייסבוק: האם יו ג'קמן נראה טוב ואיזה מפורסמים נראים יותר טוב ממנו (ותודה לך ניב).
זו הייתה אחת השיחות הכי מהנות שניהלתי בפייסבוק מזה זמן מה, מה שגרם לי להרהר מיהם חמשת הגברים (המפורסמים) שנראים הכי טוב בעיניי, או אפילו- אם תרצו לעשות את זה בסגנון רייצ'ל ורוס - מי הם חמשת המפורסמים שאם הייתי נשואה והייתי רואה אותם ברחוב היה לי אישור לשכב איתם.

אין ספק שזוהי רשימה שיש לשקול בכובד ראש. לא חסרים גברים נאים, מסוקסים וחסונים בשדרות הוליווד. החוכמה היא שיהיה להם משהו נוסף, איזה ניצוץ מיוחד שיגרום לי לנטוש את בעלי העתידי, לקפוץ איתם למיטה ולספק להם ערב אחד בלתי נשכח עליו הם יודו לי כל שארית חייהם (נו, אל תבאסו, תרשו לי לחלום).

אז לאחר שיטוטים אין סופיים ברחבי האינטרנט, הצצה באלפי תמונות נוטפות סקס אפיל של שחקנים, לילות טרופים בהם גברים בלי חולצה מופיעים בחלומותיי- אני שמחה להציג לכם את ה-top 5 שלי:
קלייב אואן clive owen– גבר מס. 1. אין עוד מה להגיד. אין. אין אין אין. Call me.

ריאן גוסלינג ryan gosling– הכל התחיל בסרט "היומן". ושם זה גם נגמר בעצם כי לא ראיתי אותו בשום דבר מאז חוץ מ"לארס והבחורה האמיתית". אבל הוא פשוט הורס. בוא ריאן, הנח את ראשך על חזי.

אדוארד נורטון edward norton – הכי לא pretty face, אבל סקסי בצורה חננית/רעה כזו (אני יודעת שזה סותר אבל זו ההגדרה שעברה לי בראש). איכות מעולם לא נראתה כל כך טוב.

רוברט דאוני ג'וניור Robert Downey Jr – רוברט דאוני ג'וניור נכנס לרשימה עם שתי כוכביות: 1. הוא נמוך, שזה חסרון שאסור להתעלם ממנו- אבל הסרט שרלוק הולמס גרם לי לשכוח לרגע את גובהו הבעייתי. 2. רוברט דאוני גו'ניור לא היה נכנס לרשימה הזו לפני כמה שנים. הוא מהגברים הללו שמשתבחים עם הזקנה ורק לאחרונה הפך לגבר שבגברים. המשך כך, רוברט!

אריק דיין Eric Dane - מי שלא רואה האנטומיה של גריי לא יכיר. אריק נכנס לרשימה בתור המיינסטרים של החמישייה. אבל קצת מיינסטרים לא הזיק לאף אחד. במיוחד אם המיינסטרים כזה סקסי. מואי סקסי.


וה-top 5 של איריס:

הקלאסי: ג'ורג' קלוני george clooney
דווקא בחרתי להתחיל עם הקלאסי, שהוא גם הבחירה הצפויה ביותר כאן, אבל אין מה לעשות: אי אפשר להתכחש לקסם של ג'ורג'. לפעמים קשה לשים על זה את האצבע, מה באמת יש בו? לא יופי קלאסי וגיל לא צעיר במיוחד.. אבל מספיק לראות את החיוך שלו בשביל להיזכר... כוכב סקסי כמו מפעם.

ההורס: קלייב אוון clive owen
הנה אחד שבוודאי יופיע גם ברשימה של ליעד. לא יפה בצורה קונבנציונאלית, ויכול להיראות כמו גורם רציני לצרות.. בקיצור גבר-גבר עם עיניים הורסות וחיוך כובש. גם שחקן לא רע בסה"כ, אבל, זה כבר לרשימה אחרת.

המצחיק: דיין קוק dane cook
מצחיקים עושים לי את זה. אין ספק שיותר מהכול, גבר מצחיק הוא גבר סקסי, אני אפילו חושבת שג'רי סיינפלד סקסי! אבל מכיוון שרציתי לבחור מישהו עכשווי, בחרתי את דיין. הוא אולי לא A-list סלבריטי, ואולי לא הכי מוכר בעולם.. אבל לאחר שנתקלתי בו בכמה סרטים מטופשים וכמה הופעות סטנד אפ, הבנתי שהנה, עוד בחור שקשה לשים את האצבע על הקסם שלו. לא יפה במיוחד, אולי אפילו טיפה מכוער?, אבל כל זה רק מוסיף לסקס אפיל ההומוריסטי שלו.

הזה שעושה את החליפה: מאמן ברצלונה, פפ גווארדיולה fef guardiola
לפני זמן מה הפושטק התפלא לנוכח העניין החדש שלי בכדורגל. פתאום ביקשתי לראות חלקים מהמשחקים בכלל ושל ברצלונה בפרט. (אוקיי.. רק של ברצלונה) הסיבה האמיתית היא, המאמן שלהם. תשכחו ממאמנים מכריסים עם מעיל רוח של נייקי! פה יש לנו אוצר מסוקס שנראה כאילו הוא נולד ללבוש חליפה, והחליפה בתמורה, נראית אסירת תודה.
ולברצלונה יש אוהדת חדשה!

הגיק שיק: אדם ברודי adam brody
השם אדם ברודי אולי לא אומר הרבה, כי לאחרונה הוא קצת נעלם.. אבל מדובר בסת' כהן מסדרת המופת האו.סי. כמובן. הדמות שהוא שיחק גרמה לי להאמין שהוא באמת כזה: חמוד, יהודי מבית טוב, נועל סניקרס וחובב קומיקס ומשחקי מחשב. בקיצור גיק כהלכתו, ויש בזה קסם שאי אפשר לקחת ממנו. כן, כן: גם לגיקים יש סקס אפיל!


                                                      נו, בנות יקרות, ומיהם ה-top 5 שלכן?

11 במרץ 2010

משפט אחד לכבוד סוף השבוע



4 בפברואר 2010

פרסומת אחת לכבוד סוף השבוע

היא לא כל כך חדשה, אבל פשוט מעולה!

23 בינואר 2010

הגברים ש(לא) בחיי

ליעד:
פרדיננד השני- OUT
הדוד סם- IN

עדכון לגבי פרדיננד (מי שלא זוכר מי זה פרדיננד שיתבייש לו וילחץ כאן): מרפי (הידוע יותר בשמו המלא חוק מרפי) החליט להתערב. חודשים שלמים אני עוברת על פני פרדיננד ברחוב, ויום אחרי שאני מחליטה להציע לו להיפגש מחוץ לגבולות רחוב שבזי, בולעת אותו האדמה. לא ראיתי אותו יותר. הוא פשוט נעלם. תגידו לי אתם, מה הסיכויים שיקרה דבר כזה? באמת! זה פשוט אכזרי.
אולי הוא פוטר והפסיק ללכת לעבודה. אולי הוא עבר דירה. אולי הוא ואשתו הסתבכו עם השוק האפור ונאלצו לברוח מהארץ.
בכל מקרה, כנראה שזה לא נועד להיות. היה שלום, פרדיננד.

ושלום גם לך, הדוד סם.
אומנם אתה גבר אמיתי, אך אני משתמשת בך כאן רק כדי להוכיח שהגזע הגברי הוא גזע מעצבן שמעורר בנו ציפיות לשווא.
אני אהפוך סיפור ארוך לקצר ואספר שבאחד מימות השבוע (אותו יום לא רוצה להזדהות וביקש ממני שלא אחשוף אותו בשמו) ישבתי עם חברה בבר. בסוף הערב, כשכבר עמדנו להזמין חשבון, ניגש אלינו גבר שישב מולנו במהלך הערב והתחיל איתי. הוא היה חמוד, נראה טוב, טיפונת שיכור. הוא אמר את כל הדברים הנכונים, החמיא לי וביקש את המספר. דיברנו עוד קצת והחלפנו מספרי טלפון.

הוא לא התקשר.

אני לא רוצה להישמע קטנונית, וזה לא שאני מרגישה שהפסדתי משהו כי אני לא מכירה את הדוד סם ואולי הוא חרא בן אדם, או גרוע במיטה, או נשוי (ד"ש לפרדיננד). אבל זו בכלל לא הפואנטה הרי, נכון? הפואנטה היא שאני, בתור אישה עם חברות שגם הן נשים- נאלצת לשמוע כל יום מספר פעמים "נו, הוא התקשר?" ולענות בבושת פנים: "לא".
הרי נגשת אלי, והצליח לך, חשבתי שאתה חמוד (לא קורה לעיתים קרובות!), סקרנת אותי, ביקשת את המספר והסכמתי. אז תתקשר, חתיכת קקי שכמותך. אחרת, בשביל מה בעצם טרחת?

נכון, נכון מאוד- גם לי יש את המספר שלו. אולי אני אתקשר אליו. ואולי הוא עוד יתקשר. אולי אני חושבת על זה יותר מידיי. אולי הפכתי את זה לעניין גדול מידיי בשנייה שכתבתי על זה כאן בבלוג. אולי אתם חושבים שבגלל שכתבתי על זה כאן אני קצת מגזימה. אולי אתם טועים. אולי אני לא מגזימה. אולי לא באמת אכפת לי אבל סתם רציתי לשתף אתכם במה שקורה בחיי. אולי אתם מזדהים. אולי אתם לא מבינים מה אני רוצה מכם בכלל. ואולי די.
איריס:
קראתי את הפוסט שוב ושוב וניסיתי לחשוב על תשובה הולמת. הבעיה היא, אמרתי לעצמי, שכבר כתבנו על זה. ובעוד הפוסט של ליעד שונה מקודמו, כי מדובר ב"נסיך" אחר, הפוסט שלי עלול להשמע דומה מידיי, כי הדעה שלי לא השתנתה הרי. ולאחר מחשבות רבות, ועיכובים רבים (אם היה לי דד-ליין הייתי בבעיה. לא שליעד לא מתפקדת טוב בתפקיד העורך הזועם שצריך לסגור גיליון...) התיישבתי וכתבתי.
הבעיה היא שכולנו היינו שם ואולם עכשיו, כשאנחנו רחוקים משם יחסית, ונמצאים בתוך מערכת יחסים בטוחה ומגוננת, זה פתאום נראה לנו מעט מוזר, שלא לומר, אפילו מעט מטופש להתרגש מהדברים האלו, מכיוון שאנחנו יודעים שבסוף זה מסתדר. אני שוכחת לפעמים (לצערי) שגם אני הייתי לוקחת דברים כאלו קשה ונוברת בהם עד אין סוף ומטריפה את עצמי ואת סובבי (תודה וסליחה על הכול, עינת חברתי היקרה).

ואז, פתאום, יום בהיר אחד, זה מסתדר. מגיע האחד שלא עושה את הבעיות והכול פתאום נראה קל כל כך וטוב ולא מסובך ומייגע כמו תמיד. ועוברת שנה ועוד שנה.. ופתאום הרווקות נראית כמו חלום רחוק, ואני שוכחת את הצדדים הרעים שלו ותוהה מדוע לא נהניתי מהצדדים הטובים שלו..
יש אנשים שמוצאים את הזוגיות בקלות ויש כאלה שפחות בקלות. יש את אלו שמחליפים זוגיות כל שנתיים. יש כאלה שנמצאים בזוגיות ארבעים שנה ולאחר שהיא נגמרת, מוצאים בקלות זוגיות חדשה. מה שאני אומרת לליעד זה, לא משנה כמה זה נראה קשה עכשיו, ואולי גם בלתי אפשרי, בסופו של דבר צריך רק אחד. ואז זה כבר לא כל מסובך.

אה, ולגביי פרדיננד. אכן מוזר שהוא נעלם לו ככה סתם פתאום. זה אולי מאושש קצת את הטענה שהוא לא נועד להיות אמיתי?
ולגביי הדוד סם. את יודעת מה אני חושבת על זה שאת תתקשרי אליו. כתבנו על זה כבר.
יש סיכוי שהוא עוד עדיין יתקשר בעצמו (אני מבטיחה לא לשאול... בעצם לא מבטיחה. אני אשתדל) ואם לא, זאת הבעיה שלו בלבד.

29 בדצמבר 2009

מעללי פרדיננד השני

ליעד:
טוב, הגיע הזמן שאכתוב עליו ואוציא את מערכת היחסים שלנו אל אוויר העולם.
כן- פרדיננד השני, אני מדברת עליך (מה שחשוב זה שאתה לא יודע שאני מדברת עליך, כי אתה לא יודע על קיומו של הבלוג הזה).


מי זה פרדיננד השני (שם בדוי, אל דאגה), אתם שואלים? אה, שאלה מצוינת. סיפור שהיה, כך היה:
אני עולה מידיי בוקר על קו 25, יורדת במונטיפיורי וצועדת לי על שבזי עד המשרד.
פרדיננד, מצידו, יוצא כל בוקר מהדירה שלו, שממוקמת ליד המשרד שלי, ועולה את שבזי לעבר המשרד שלו שממוקם אי שם ב-'לא רלוונטי'.
כך, כמעט כל בוקר, אני ופרדיננד חולפים זה על פני זו, מזה כמה חודשים.


בשלב הראשון לא שמתי לב אליו. בחורה אדישה שכמותי, ועוד ב-9 בבוקר, מי בכלל רואה מה מימיני ומשמאלי.
בשלב השני- שמתי לב אליו. אבל רק הבחנתי שיש בחור שעובר על פני כמעט כל בוקר. זה הכל.
שלב שלישי- הי! הבחור הזה די גבוה.
שלב רביעי – הוא חמוד?
שלב חמישי- לא, הוא לא.
שלב שישי- כן, הוא דווקא כן.
שלב שביעי – האם אני אראה אותו הבוקר? האם אני אראה אותו הבוקר? האם אני אראה אותו הבוקר?
שלב שמיני- טוב, ליעד, תפסיקי להיות אדישה כל כך, שמת לב שהוא בוחן אותך, למה שלא תחייכי אליו במקום להמשיך ללכת בסנוביות ולהתעלם מקיומו?
שלב תשיעי- לעזאזל, שוב עברתי על פניו בסנוביות והתעלמתי מקיומו
שלב עשירי עד עשרים ושתיים – ראה ערך שלב תשיעי


ואז, זה קרה. יצאתי מהמשרד בסוף יום העבודה והלכתי לכיוון שבזי, כשלפתע מישהו מתוך מכונית חונה נופף לי לשלום. לא זיהיתי מי זה, אז עשיתי דבר מאוד טיפוסי לי: נופפתי בחזרה ופשוט המשכתי ללכת. איזה מן דבר מוזר לעשות.
הבחור יצא מהמכונית: "הי"
הסתובבתי והופתעתי לראות שזה הבחור ה"חמוד-לא הוא לא-כן הוא כן" שלי.
"הי"
"איך קוראים לך?" שאל בעוד הוא צועד איתי. "ליעד"
"את עובדת כאן?" "כן, במשרד פרסום"
"מה את עושה?" "קופירייטרית" "אז את יצירתית?" "אני מאוד מקווה, אחרת אני במקצוע הלא נכון".
"טוב" הוא עצר. כנראה שכאן הוא גר. "איך אמרת שקוראים לך שוב?"
"ליעד"
"ליעד. טוב..." "אז בי" "בי". והמשכתי בדרכי.
אפילו לא שאלתי אותו איך קוראים לו. אני זונה.
הוא פשוט תפס אותי לא מוכנה! ומנגנון החוסר שיתוף פעולה פרץ ממני החוצה. לעזאזל איתך, מנגנון!
לא נורא, בפעם הבאה שאראה אותו אשאל איך קוראים לו.


למחרת בבוקר פרדיננד צעד לקראתי ואני מילאתי את הבטחתי ושאלתי לשמו.
"אני פרדיננד השני" הוא לחץ לי את היד. גבירותיי ורבותי: אכזבה. לחיצת יד רופסת במיוחד. אך לא ניתן לזה לשבור אותנו, נכון?
ניהלנו עוד דיאלוג קצר וחסר משמעות וכל אחד המשיך בדרכו.
בוקר למחרת שוב ראיתי אותו. אמרתי לו "הי" ורק אחרי שהוא חלף על פני הוא אמר לפתע:
"כל בוקר שאני רואה אותך הוא בוקר טוב" או משהו כזה.. לא זוכרת את הניסוח המדויק. חייכתי ופלטתי "אני שמחה לשמוע" או משהו מפגר דומה.
אין ספק שהיחסים שלי ושל פרדיננד השני עלו מדרגה.


מאז אותו בוקר, בכל פעם שאני רואה אותו הוא אומר לי משהו אחר. ביום גשום אחד הוא לעג על המטריה שלי (היא קטנה מידיי לטענתו), ביום אחר קיבלתי מחמאה על הלבוש (יפה ה.. צעיף שלך), בחנוכה נשאלתי האם אכלתי סופגנייה, ופעם אחת אפילו שוחחנו היכן אני גרה והיכן הוא עובד, ולרוב אנחנו סתם מחייכים ומאחלים בוקר טוב אחד לשני.


והנה מגיעה ההתוודות: פרדיננד הפך לאובססיה קלה. האם אני אראה אותו הבוקר? האם הוא מוצא חן בעיניי? עד כמה הוא מוצא חן בעיניי? ומתי, מתי כבר תשאל אותי אם אני רוצה לצאת איתך??!
ואז נרקמה תיאוריה, בעזרתה האדיבה של איריס (ושל אביטל גיסתי): פרדיננד השני פשוט תפוס. יש לו חברה, מאהבת, ידועה בציבור, או אולי הוא בכלל נשוי, לאישה בשם ציפה דריפה יאמפמפוני.
אחרת אין הסבר למה הגבר הזה, עם אחלה כפות ידיים ממה שהספקתי לקלוט, לא עושה צעד נוסף לעבר הבחורה שהופכת כל בוקר שלו לבוקר טוב.
אני יודעת מה אתם עומדים להגיד, תנו לי להקדים אתכם: החלטתי אני ללבוש את המכנסיים בבית ופשוט לשאול אותו מתי הוא מתכנן להזמין אותי לשתות משהו. אם ההר לא בא אל מוחמד...


וזהו. הנה אנחנו כאן. בתקווה שמחר אראה אותו ואשאל אותו את השאלה, אז סוף סוף נצא לדייט שבו אגלה שהוא בכלל לא היה שווה את כל זה (סתם, בלי פסימיות), או שהוא יגיד לי שהוא נשוי עם 3 ילדים, and that's that.


נ.ב. אני התנהגתי כבחורה טיפוסית, שפכתי בפניכם את כל מעללי פרדיננד השני, ומן הסתם שגם כל החברות שלי יודעות על קיומו. אך האם פרדיננד, מצידו, משקיע בי כל כך הרבה אנרגיות? האם הוא סיפר לאחד החברים שלו על הבחורה שעוברת על פניו כל בוקר? משום מה, ככה בהימור מטורף וחסר כל בסיס, אני אנחש שהתשובה היא 'לא'.


איריס:
למי מאיתנו לא היה אותו? האביר המיתולוגי.. הבלתי מושג, המיסטר ביג שלנו אם תרצו.
זה שאנחנו לא יודעות עליו כלום, אבל משוכנעות (משוכנעות!) שנועדנו להיות יחד..


אבל אני מכירה את ליעד. אני יודעת שהיא לא כזאת. היא דווקא בחורה מציאותית מאוד, אולי אפילו מידיי, והנה, אפילו היא נפלה קורבן לרמזים הדקים שניתנו על ידי אדיבותו (?) של זר.
טוב, הוא כבר לא כל כך זר, אבל כפי שהיא כתבה, אני בהחלט חושבת שהוא לא פנוי, כי אחרת הוא כבר מזמן היה מציע לה לצאת איתו. כל הסימנים שם: פלרטוטים: יש. עניין הדדי: יש. פגישות אקראיות אך תכופות: יש. הזדמנויות לשאול שאלות: יש גם יש. וגם חברה או אישה כנראה שיש. פרדיננד השובב.


אבל מעבר לזה, יש גם את הלא-ידוע. המוטיב החמקמק הזה שאולי כדאי להשאיר אותו כמו שהוא. לדוגמא: כשהייתי בתיכון הייתי מאוהבת קשות ביודבתניק שלא ידע בכלל על קיומי.
כעבור מספר שנים, אחרי הצבא, נפגשו דרכינו והוא הציע לי לצאת איתו. הספיק לי דייט אחד כדי להבין שעשיתי טעות: המיתוס התנפץ לרסיסים ועמד מולי אדם פשוט, לא חכם במיוחד, לא מצחיק במיוחד ואפילו לא נחמד במיוחד. כעסתי על עצמי שנתתי למיתוס להישבר, זה היה כמו לפגוש את הסופר האהוב עליך ואז לגלות שהוא מתעלל בבעלי חיים...מיתוסים לפעמים נועדו להישאר מיתוסים, ולכן אני אומרת לליעד, אולי כדאי שתשאירי את זה ככה. (למרות שאני מאוד סקרנית לדעת מה הסיפור שלו)


ולפרדיננד, תמשיך להיות מיתוס- מי שלא תהיה.

22 בנובמבר 2009

מונולוגים מהואגינה

ליעד:
גברים. אי אפשר לחיות איתם, ואי אפשר שלא להיכנס איתם למיטה.
טוב, אני אדבר בשם עצמי. כי אני, מסתבר, נימפומנית חולת רוח.
אני, שנשבעת כל פעם מחדש שהפעם אקח את זה לאט, מוצאת את עצמי בדייט השני מחפשת את התחתונים שלי ברווח שבין השולחן לארון.
שלא תבינו לא נכון, מאוד נהניתי. סקס זו המצאה נהדרת. אבל התחושה שעמוד השדרה שלי מתנפץ לאלפי חלקיקים צובטת לי את הלב. כי הבטחתי לעצמי. ולא עמדתי בהבטחה. שוב.
ועכשיו, בעוד הוא פולט לחברים שלו "שכבתי איתה" ואני מפרטת לחברות שלי איזה סוג תחתונים היו לו, איך הוא ליטף לי את השיער ומה הוא הביא לי לשתות לפני, אחרי ותוך כדי, עולה הנושא הכאוב: האם סקס בדייט השני משפיע על בואו של הדייט השלישי?
אם הוא לא יתקשר, זה בגלל שנכנסתי איתו למיטה? ואם הוא כן יתקשר, זה בגלל שנכנסתי איתו למיטה?

אולי פשוט אני אתקשר אליו וזהו.
"מטומטמת!" צועקת עלי חברה שלי. בחורה מקסימה. "את לא יכולה להתקשר אליו. הוא צריך להתקשר אליך"
"אבל... " אני מגמגמת. "אבל הוא שלח לי סמס אתמול!"
"זה לא משנה. את נכנסת איתו למיטה. את צריכה להתרחק. שירדוף אחריך"
"אבל...אבל..." זהו, מהיום אגמגם כל חיי? "אבל מה זה משנה? אם אני מוצאת חן בעיניו.. אז.. מה זה משנה?"
"זה משנה. תתמודדי. ואל תתקשרי אליו!"

אלוהים אדירים. אני בכלל לא מכירה את הבחור הזה. והוא אפילו די נמוך. אז למה כף היד שלי אוחזת בחוזקה בנייד ומזיעה בטרוף? יתקשר- יופי. לא יתקשר- לא נורא, יש לו ש' שורקת.
אבל בנינו, אני רוצה שיתקשר. לא כי אני ממש רוצה אותו או שהוא הלהיב אותי במיוחד, אני פשוט רוצה שהוא ירצה אותי. אתם יודעים, אגו וכאלה.

אני נכנסת למיטה ומבטיחה לעצמי שבפעם הבאה אני אפסיק להיות כזאת היסטרית. ביג פאקינג דיל, סה"כ עוד גבר.
אוי! הטלפון שלי מצלצל!
אה, זאת אמא.


איריס:
במרחק של ארבע שנות זוגיות שלוות מחיי הרווקות שלי, אני קוראת את הפוסט של ליעד ומחייכת לעצמי. אני לא מקנאה בה, חיי הרווקות והדייטים זה לא פיקניק, אבל מצד שני בא לי לצעוק עליה: תתחילי ליהנות מהתקופה הזאת, ועכשיו!
כי עוד כמה שנים, כשתהיי תפוסה חזק (וזה די ברור שיבוא מתישהו בחור מאוד חכם ויתפוס אותה חזק..) את אולי לא תתגעגעי – אבל בהחלט תחשבי לעצמך: למה לקחתי את זה כל כך קשה? למה לא פשוט נהניתי מהתקופה הזאת?
למה הייתי עסוקה בלנתח ולקצוץ הכול עד דק?
אבל שום דבר לא יעזור. ניסיון זה משהו שמקבלים מ...ניסיון, ולא מזה שאומרים לך את זה.
אז זה לא ממש משנה מתי את נכנסת איתו למיטה, העיקר שתעשי את זה כי את באמת רוצה. ומה שכן משנה, זה לזכור כמה דברים מאוד פשוטים, והראשון שבהם, והכי בסיסי:
אם הוא לא מתקשר, הוא לא מעוניין.

נשמע פשוט? נשמע מובן מאליו? זהו שלא.
כמה פעמים ישבתי וחיכיתי לטלפון שלא הגיע וחשבתי לעצמי שהמיועד בטח עובד, עסוק, עצוב, חולה, מת, בחו"ל, נחטף על ידי העולם התחתון,נבהל מעוצמת הרגשות שלו כלפיי, שבר את האצבע המחייגת, החליק על בננה ושוכב מחוסר הכרה, קיבל צו 8, שוכב מוטל בתעלה לצד הדרך, נמצא באיזור ללא קליטה וללא בזק וללא אינטרנט, איבד את הקול, ועוד ועוד...
אז לידיעתכן- אפילו אם כל הדברים האלו קרו, והוא מעוניין, הוא יתקשר!!! ואם לא- אז: news flash!!!!!!! הוא לא מעוניין.
כי מההיכרות שלי ושל כולנו עם בחורים, בלי לפגוע באף אחד כמובן, הם לא יצורים מורכבים כמונו, וכשהם רוצים משהו, הם לא מנתחים יותר מידי- הם פשוט עושים מה שהם יכולים בשביל להשיג אותו. וזהו.
אם כולנו נזכור את זה, החיים יהיו הרבה יותר פשוטים.

עכשיו, אני יודעת. זאת לא הפעם הראשונה שאתן שומעות על זה. זה כבר הפך לקלישאה. היה על זה פרק בסקס והעיר הגדולה,ואפילו עשו על זה סרט. אבל לאחר פעמיים-שלוש שבהן חיכיתי לטלפון ממישהו, וישבתי וניתחתי עם חברות שלי, למה ומה קרה, והן ניסו לעודד אותי שהוא: "בוודאי מרגיש מאויים כי הוא מעולם לא הכיר בחורה מיוחדת כמוך לפני כן..." הבנתי שכנראה החולה כאן זאת אני.
חולה מהאובססיביות לרצות משהו דווקא בגלל שאי אפשר, ומסרבת לראות את אמת למרות שהיא פשוט מונחת לפניי..

ואז החלטתי להפסיק. ואז גם התחלתי לפגוש את אלו שפשוט רצו והתקשרו. ואז גם פגשתי את זה שרצה, התקשר ושגם אני רציתי!
הנס היומיומי. זה קורה! (כשחושבים על זה- הפושטק לא התקשר אליי כל היום! מה קרה?)


Related Posts with Thumbnails