• סתמי תבלוג שלך
  • איריס וליעד
  • פרידמן וקליין
‏הצגת רשומות עם תוויות סטייל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סטייל. הצג את כל הרשומות
18 באוגוסט 2010

הפסקה מרעננת באמצע הקיץ

ליעד:
אז אנחנו בשיא הקיץ. החנויות כבר סוגרות את הסיילים ומתחילות להעמיס בגדי חורף עבים על בובות הראווה. זמן מצוין לבחור את 5 הסגנונות והמראות שהכי מצאו חן בעיני הקיץ הזה:

1.

מה לעשות שבארץ ישראל מראות כאלה הם דבר נדיר. בקיץ הישראלי אתה חייב ללבוש כמה שפחות כדי לשרוד. אך אין דבר יותר יפה מג'ינס קצר וגופיה או שמלה אוורירית כשמעליהם זרוק קרדיגן או חולצת שרוולים דקיקה. אם זו לא סיבה מספיק טובה לעבור לגור באירופה, אני לא יודעת מה כן.

אה, והחגורה... ררר....

(התמונה לקוחה מהבלוג http://jakandjil.com/blog/)

2.

איזה זוג הורס! איזו תמונה כייפית וקייצית. איזה בחור סטייל  'סטודנט ברייכמן' פלצן וחמוד הוא. ואיך היא מסתכלת עליו בחיוך ענקי. יש לי חשק להצטרף אליהם. לא חשוב מה התכניות שלהם להמשך היום, i'll tag along. 

(התמונה לקוחה מהבלוג http://thesartorialist.blogspot.com/)

3. 

מראה ה-NUDE. שמלה... חולצה... נעליים... אודם... (לא הכל ביחד!) זה יפה ונעים ומקסים ורך ואלגנטי. זה מראה מנצח. או כמו שאומרים: LIKE.

(הקולאז' לקוח מתוך האתר http://www.polyvore.com/)

4. 

מכנסיים קצרים עם כפכפים ביום. מכנסיים קצרים עם עקבים בלילה. מכנסיים קצרים מאוד. מכנסיים קצרים אבל לא יותר מידיי. לא חשוב באיזה מצב צבירה- מכנסיים קצרים הם הלהיט של הקיץ. כל קיץ. זה נוח ויפה וסקסי ומאפשר מקסימום אוורור. ואני חושבת שהגברים יסכימו איתי לגבי הקטגוריה הזו.

(התמונות מתוך האתר http://www.fashionising.com/)

5. 

אני יודעת. ג'ניפר אניסטון לא כל כך קשורה למראות קיץ. והיא תהיה פה גם בחורף. אבל היא מככבת עכשיו ב(עוד) קומדיה טיפשית, משיקה בושם שנושא את שמה ונבחרה להופיע על גיליון ספטמבר החשוב במגזין- Harper’s Bazaar ועל כן רואים אותה בכל פינה. ואף פעם לא נמאס לי ממנה. וכל החברות שלי מסכימות איתי שהיא פשוט מהממת. כולנו היינו רוצות להיות החברות הכי טובות שלה ולצייר יחד איתה על תמונה של אנג'לינה ג'ולי קרניים ושפם.
אז בהחלט שאני מכתירה את ג'ניפר אניסטון כאחד מהמראות האהובים עלי הקיץ הזה. תודו שהיא נראית מעולה.


ושיהיה קיץ מלא מזגן לכולם.
5 ביולי 2010

!!!wear me


ליעד:
יש לי בעיה. הבגדים שלי משחקים לי עם המוח.
אם יש בגד שלא הלכתי איתו הרבה זמן, אני ממש ארגיש אשמה. המצפון לא ירפה. המחשבה שיש לי בגד בארון ואני לא הולכת איתו עושה לי פריחה בכל הגוף. אני יודעת, תאשפזו אותי. אני פשוט לא שולטת בזה. Must-wear-them-all.
לעולם לא אצליח להבין איך יש בנות עם בגדים בארון שעדיין יש עליהם את התווית. מה, לא הלכתן עם הבגד אף פעם?? איך אתן יכולות לחיות עם עצמכן??!
אני יודעת שחלקכן מהנהנות ואומרות: נכון, לי יש בגדים כאלה. תתביישו לכן! בשמי ובשם כל פרטי הלבוש ברחבי הארון, אני דורשת שתלבשו את כולם. עכשיו.

איכשהו, בגבורה רבה, אני מצליחה לייצר שוויון כלשהו בארון שלי. בערך. כמעט. סוג של. טוב, לא ממש. 30% מהארון שלי תמיד ירגיש מקופח.
אבל הבעיה ה-באמת גדולה, הנקודה בה המצפון מכה בי הכי חזק, היא במגירה היכן ששוכבים כל משקפי השמש שלי.
כי ברגע שנכנסו לחיי משקפי שמש חדשים- אני יודעת שהקודמים לא יראו יותר אור שמש בחייהם. ברגע שקניתי זוג חדש אני אשים אותו יום יום, אחרוש עליו עד צאת הנשמה, או עד שיגיע הזוג הבא.

בכל פעם שאני חולפת על פני המגירה ושומעת את המשקפיים הישנים שלי קוראים בשמי, אני מנסה להתעלם ולהמשיך הלאה. אך מידיי פעם אני לא עומדת בפיתוי ומוציאה את אחד הזוגות הישנים. הם עדיין יפים, הם עדיין באופנה. אז למה לעזאזל הפסקתי ללכת איתם? הם עלו לי איזה 1000 שקל!!!
אבל איכשהו, דווקא המשקפיים האחרונים שקניתי במבצע ועלו לי 99 שקל אחרי מע"מ, הרבה יותר מוצאים חן בעיני עכשיו. לפעמים רגשות האשם כבדים במיוחד ואני מרגישה צורך לשים את כל הזוגות שברשותי על הראש. אם יום אחד תראו בחורה מגוחכת משוטטת עם 5 משקפיים בו זמנית על הפרצוף שלה- כנראה שנשברתי.

בסופו של דבר, אין פתרון. אני אף פעם לא אוכל לרצות את כל החפצים הדוממים שברשותי.
הם כולם היו בניי. אך במשפחה הזו, תמיד יהיה ילד אחד מועדף.
(ואם זה היה מחזה, הייתי עכשיו יוצאת נסערת מהבמה).

נ.ב- בנתיים, את הצורך שלי לקנות דברים חדשים אני מרסנת באמצעות האינטרנט, בבלוגים של אופנה או באפליקציות של משקפיים. פעם היה window shopping. היום זה website shopping. וזו כבר מחלה אחרת לגמרי...


24 ביוני 2010

10 זוגות נעליים שניקח לאי בודד

ליעד:






איריס:







על כל הנעליים הזלנו ריר באתרים הבאים:
saksfifthavenue
forever21
5 במאי 2010

אם למות כמו כלבה, אז לפחות הטלויזיה תהיה טלויזיה

ליעד:
כנקמה על כך שנטשתי את איריס לשבוע וטסתי למילנו, היא החליטה להחזיר לי באותו מטבע ולזנוח אותי לטובת סופ"ש ארוך בלונדון. זונה בריטית.
לכבוד המאורע המהנה (עבור איריס) ומלא הקנאה (עבורי) החלטתי להרכיב wish list עם שני מותגים בריטים ידועים: burberry ו-top shop (דרך אגב burberry מגיעים בקרוב לכיכר המדינה, אז למי שיש עשרות אלפי שקלים לבזבז- זה המקום).
בנות, תהנו!
בנים... תבינו מה גורם לנו ליהנות!

london time
(לפירוט על כל הפריטים לחצו על התמונה)

21 באפריל 2010

פלסטיק זה פנטסטיק

ליעד:
מי האידיוט שהמציא את המשפט "אין דבר העומד בפני הרצון"??!

כי כשאני נכנסתי לשוק האופנה "פלסטיק" ביום שבת היה לי רצון אחד מאוד ברור: לא לבזבז כסף.
"אני באה רק להסתכל" "זה רק בשביל הבלוג" "אין לי כסף" "רק חזרתי ממילנו וקניתי שם המון בגדים" "ממש אין לי כסף".
כל התובנות הנ"ל היו בזבוז של זמן, כי היה משהו מאוד גדול שעמד בפני הרצון שלי: רצון אחר.
רצון לרכוש מכנס קצר, חולצה ושמלה.
לעזאזל.

שוק הפלסטיק התקיים בסופ"ש האחרון זו הפעם ה-11 ואף פעם לא הלכתי אליו לפני. אני לא בחורה של אירועים מהסוג הזה. המון בגדים תלויים בצפיפות, תאי הלבשה מאולתרים והמון נשים מקרקרות סביב בגדים ואקססוריז. לא מפתה במיוחד.

הגעתי לשם יחד עם חברתי משכבר הימים איריס, בלי ציפיות מיוחדות כאמור. לשמחתי המקום לא היה מפוצץ מידיי באנשים, אך אי אפשר להגיד שהחוויה של שיטוט בין הקולבים נוחה ונעימה במיוחד. האופי של המקום לא עושה לך חשק להדחק לתאי ההלבשה הקטנים ולהתחיל למדוד בגדים. מצד שני, בהשוואה לזארה ביום שישי המקום היה גן עדן.
אני מודעת לעובדה שאני קצת אליטיסטית בקטעים האלה (ותודה לאמא שהביאני עד הלום) ולכן כנראה זה הפריע לי. אבל בשורה התחתונה גם אני מצאתי את עצמי דחוסה בתוך תא הלבשה בסופו של דבר.


ובכן לאחר שאני ואיריס סיימנו להסתובב בכל המתחם חזרנו לנקודה בה חיכו להם הפריטים שהפכו את כוח הרצון שלי למשוואה עם נעלם.
לאחר שעברנו על מספר שמלות מקסימות שהיו מעל התקציב של איריס (אני עדיין הייתי בהכחשה באותו רגע) גילינו מכנסיים קצרים מקסימים שלא התאפקתי ומדדתי. "רק למדוד" שיקרתי לעצמי בגסות. אח, אני מתגעגעת לאותם רגעי תמימות. כאשר יצאתי, המעצבת פעלה בחוכמה והתאימה לי גם חולצה שהפכה את ההופעה ל-"לעזאזל אני הולכת להוציא על זה כסף". הגראנד פינאלה היה כשאיריס מדדה שמלה הורסת ואני לא התאפקתי ומדדתי גם (בצבע אחר, ולאיריס לא היה אכפת!) והוספתי לנזק גם אותה.
איריס לא יצאה בידיים ריקות ורכשה את השמלה וקשת לשיער מחמיאה ביותר.

אפרגן למעצבת ששברה את כוח הרצון שלי, שם המותג feyge ויש לה אחלה של קולקציה. שווה בדיקה! ולא, לא קיבלתי הנחה מיוחדת (עכשיו שאני חושבת על זה, הייתי צריכה לבקש הנחה תמורת אזכור בבלוג. חובבנית שכמותי).

ולסיכום, אני רוצה למסור shout out לרוני כהן המקסימה והמגניבה שהיא אחת ממארגנות האירוע.
היה כיף!

איריס:
אם אתה גבר סטרייט, אין לך הרבה מה לחפש בפלסטיק שוק.
בעצם, אולי זה לא מדויק..
אם אתה גבר סטרייט, שבא עם חברה שלו לשוק ומחזיק לה את השקיות, אז אין לך הרבה מה לחפש שם.
אבל אם אתה גבר סטרייט פנוי ואתה שם, כנראה הגעת ל"mecca" שלך: עשרות, אולי אפילו מאות של נשים במגוון גילאים, גבהים וצבעים צובאות על האירוע הזה. מצד שני, זה קצת קריפי לבוא לשם כגבר סטרייט סתם ככה, וגם, הנשים האלו לא ממש רואות אותך ממטר. יש שם בגדים. הרבה בגדים. אה, וגם אביזרים. בקיצור, כל מה שדרוש כדי שאישה לא תתייחס אליך..

גם ליעד ואנוכי פקדנו את השוק המדובר. בשבילי זאת הפעם השנייה בשוק הזה, ששמו לא עושה לו חסד. בפעם הקודמת נרתעתי מללכת כי אני לא חובבת של פלסטיק לפחות מאז קיץ 91' (עידן השקפקפים הידוע לשמצה), למרות שפה ושם החלו להנץ סימנים של קאמבק בצורת נעליים דווקא לא רעות למראה עשויות מפלסטיק. מה שכן, זה נראה כואב..

בשוק הזה, בכל מקרה, לא ראיתי פלסטיק. אולי היה שם פלסטיק והדחקתי את זה. ואם הדחקתי את זה, זה מכיוון שדוכנים רבים אחרים גנבו את תשומת ליבי.. היו שם באמת דברים יפים. חלקם יקרים, חלקם פחות.. ליעד ואני ננעלנו על דוכן אחד מסוים של המותג "פייגה" של המעצבת בתאל שהייתה מקסימה במיוחד. ולאחר שנשבענו שאנחנו לא רוצות לבזבז כסף, בכל זאת מצאנו את עצמנו שולפות את הפלסטיק (אולי בגלל זה קוראים לשוק ככה?) ומגהצות בחדווה..אבל, אין מה לעשות, לקנות שם זאת הזדמנות טובה, כי זה לא שאפשר למצוא את הדברים האלו אחר כך בזארה. אלו דברים טיפה שונים, כמו שאנחנו אוהבות: לבישים, אבל עם טוויסט. בקיצור, דרך לא רעה להעביר אחר צהריים של שבת.

נ.ב. לפני שמישהו יזדעק: לא קיבלנו דבר חינם. מה שרשמנו הוא מרצוננו החופשי. ואם יש כאן שיווק,הוא לא סמוי ולא הרווחנו עליו. בסה"כ קנינו שמלה. זהו. מה קרה?

פלסטיק, מנקודת מבט של ציפור

לא איריס! התקציב שלנו אזל! הזיזי לאט את ידך מהבגד


??

לעולם לא מוקדם מידיי להתחיל להתלבש בסטייל


8 באפריל 2010

פרסומת אחת לכבוד סוף השבוע

יו ג'קמן הזה... גם יפה וגם אופה. וגם רוקד מהמם. וגם נראה מעולה. רררררררר

14 בינואר 2010

פוסט שאף גבר לא יבין לעולם



"אם נשים היו מתלבשות רק בשביל גברים, חנויות בגדים היו מוכרות רק משקפי שמש" -גרושו מרקס


ליעד:
איריס:
17 בדצמבר 2009

wish list לכבוד סוף השבוע

13 בדצמבר 2009

!i can't pull it off

איריס:
יש משפט מאוד שימושי באנגלית שלא קיים בעברית: Pull it off
כלומר, לצאת עם הצהרה אופנתית נועזת, ולצאת ממנה בשלום.
למשל, לחבוש כובע ממש מוזר לעבודה, אבל להצליח להיראות בו טבעית ונינוחה.
לי זה קשה. מאוד.

הבעיה שלנו עם אופנה, היא לא היעדר בסטייל. אלא היעדר בתעוזה.
יש פה סטייל. מסתובבות במחוזותינו מספר אושיות מאוד אופנתיות, ללא ספק.
אבל אני לא בדיוק אחת מהן. זה לא שאני לא אוהבת אופנה, או מתלבשת בצורה לא אופנתית.. אני פשוט לא הפאשוניסטה המצויה. ולמה? כי פאשוניסטה צריכה לקחת סיכונים. ומי שלוקחת סיכונים בחברה הישראלית, צריכה להיות מוכנה להגן על עצמה בחירוף נפש מפני ההערות שיהיו צפויות לה באותו היום, החל ב: פששש... דפקת הופעה, הא?" ועד "איזה לוק הרכבת לעצמך היום, הא?"
אתם לא יכולים פשוט לתת מחמאה וזהו?!

אין מה לעשות. באופנה צריך לקחת סיכונים, ובתור מישהי שכבר לקחה כמה סיכונים ופשוט אין לה כוח להתמודד יותר עם ההערות הסביבתיות, החלטתי שרוב הזמן, אני הולכת על בטוח. יפה, אבל בטוח. זה קצת עצוב, אבל זה מה שבחרתי.
ואני מסירה את הכובע המגניב שלי (שאני אגב לא מעזה לחבוש) בפני כל מי שבוחר אחרת..
אבל גם אני, אין מה לעשות, אינני שמלת צמר שכולה תכלת. (חדשה! עם האטיקט שמעולם לא יצאתי איתה מהבית)

והנה החטא שלי: ביום שישי, הפושטק ואני יושבים בבית הקפה השכונתי שלנו לשעבר (ששש..עוד לא גילינו שם לאף אחד שעברנו דירה).
בעודנו לוגמים את קפה הבוקר שלנו בחשאיות, לבושים במיטב הג'ינסים שלנו, נכנסת לבית הקפה משפחה: אמא, אבא וילדה, שנראים כאילו הרגע עשו עלייה מפריז. ועוד באונייה. כלומר פריזאיים אמיתיים ויפים מהפיפטיז.
הם התנהלו להם באלגנטיות נינוחה בעוד כל יושבי הקפה, התל-אביבים הנאורים, כולל אנחנו,מרימים גבה על עבר התופעה ההזויה: אנשים שהעזו להצהיר הצהרה אופנתית!
זה לא ייתכן! מדובר באנשים שיגרמו אפילו לאילנה ברקוביץ' לחזור הביתה ולהחליף נעליים מחשש לבנאליות מתקדמת באאוטפיט.

כאשר יצאנו משם, הודעתי לפושטק שגם אנחנו בעצם די צבועים. אנחנו מקטרים על האופנה הישראלית, אבל כשמישהו לוקח סיכון, גם אנחנו מרימים גבה.
ולכן הבעיה היא בעצם, לא חוסר בסטייל, אלא החשש הזה, להיות הילד המוזר בכיתה, שכולם צוחקים על הסוודר ה"מיוחד" שלו. וכל עוד אנחנו לא לוקחים סיכונים ולא נותנים לאנשים אחרים לקחת סיכונים, לא תהיה כאן אופנה.

אז אני קוראת לכל אחת ואחת מכן:
תוציאי את הכובע המוזר שקנית בברלין! תנסי את החצאית המוזרה שקנית בשוק! תקני דווקא את הנעליים הסגולות!
ומה איתי? האם הכובע והשמלה שלי אי פעם יראו אור יום?
אין סיכוי. I just can't pull it off

ליעד:
איריס,
you can pull it off, sister!!!
אולי את לא מעיזה ללכת עם הכובע המוזר, ואולי המעיל הסגול שקנית הפך ללעג בין חבריו המעילים, אבל את נראית מעולה ומתלבשת הורס.

ואחרי החנפנות הקצרצרה הזו (בכל זאת, היא הבטיחה שהיא תאפה לי פיצה במטבח החדש ואני לא רוצה להרוס), אעבור לגילוי נאות: לאמא שלי יש בוטיק בגדים. אני גאה להיות ביתה של אישה שחיה, נושמת וחולמת אופנה 24 שעות, 7 ימים בשבוע. כך שאני מאוד אוהבת ומודעת לאופנה שמסביבי ומאוד מעריכה אנשים שמתלבשים טוב (עזבו אתכם מההתחממות הגלובלית, בוא נדבר על בגדים!).

הבעיה היא, שבעוד שאמא שלי היא האישה הכל יכולה, נראית מעולה, מתלבשת מדהים, מתאבזרת נפלא ובעלת אוסף נעליים מעורר זקפה- אני, כמו איריס, חוששת לחבוש את הכובע המוזר שיש לכל אחת מאיתנו בארון. לפני כשנתיים עשיתי טעות איומה והגעתי איתו למשרד בו עבדתי. לאחר כחצי שעה של מבטים, לחשושים ואצבעות מונפות הורדתי את הכובע בבושת פנים והוא לא חזר לקודקודי מעולם. כי אין מה לעשות, לכולנו (חוץ מאמא שלי), אכפת מה יגידו השכנים. ובישראל כמו בישראל, תמיד יהיה לשכנים מה להגיד.

כל מי שמגלגל עכשיו עיניים בזלזול ומסנן לעצמו "למי אכפת מה אנשים לובשים", תנסו להסתובב פעם במילנו. אתם תרגישו נפלא. כל הנשים נראות מדהים, כל הגברים נראים מדהים, לעזאזל- כל הכלבים נראים מדהים. וזה משנה הכל. הרבה יותר כיף להסתובב ברחוב, הרבה יותר כיף להביט ימינה ושמאלה, והרבה הרבה יותר כיף לדעת שהגבר שזרוק לו סוודר ירוק על הכתפיים לא גיי.
ושם, בדיוק בין הבוטיק של בוטגה וונטה לסניף הראשי של ארמאני אני נכנסת כל פעם למלכוד 22: מצד אחד, אני מעיפה מבט קצר על הלבוש שלי, נחרדת ומייד רצה לחנות הקרובה ומצטיידת בשמלה בת זונה ומגפיים על עקב 9 ס"מ.
ומצד שני... אני חוזרת לארץ. ובעוד שבמילנו בחורה בגובה 1.74 שהולכת על עקבים הוא מראה נפוץ, כאן אני הופכת לגוליבר בממלכת הישראלים הגמדים ומשליכה את הנעליים לקצה המרוחק ביותר שבארון, יחד עם הכובעים המוזרים של כל נשות ישראל.


אמרנו לכן לנסות to pull it off, לא הבטחנו שזה יצליח...






17 בנובמבר 2009

ראיתי את זה. עכשיו אני רוצה את זה.

ליעד:



איריס:

Related Posts with Thumbnails