• סתמי תבלוג שלך
  • איריס וליעד
  • פרידמן וקליין
‏הצגת רשומות עם תוויות פלירטוט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פלירטוט. הצג את כל הרשומות
17 באוקטובר 2010

המכתב שלי אליך


המכתב הזה הוא בשבילך.

סחפת אותי בסערה (ככה כל סיפורי האהבה הטרגיים מתחילים, לא?).
בהתחלה עוד ניסיתי לעמוד בפיתוי. "אני לא כמו כולם", חשבתי לעצמי, "אותי לא תצליח לכבוש". אבל בסוף נכנעתי. למה לא בעצם? אם אני מאושרת, אז אפשר לשים בצד את כל הדברים הרעים. הרי אף אחד לא מושלם, ואולי איתי זה יהיה אחרת.

בלי שהספקתי לקלוט מה קורה, כבר נכנסתי כל כך עמוק שלא הייתה דרך חזרה. ראית אותי במערומי. גרוע מזה, גרמת שכולם יראו אותי כך. יש לך את הכישרון הזה לגרום לי לשפוך הכל ולחשוף את עצמי תמיד, קצת יותר ממה שאני באמת רוצה.

אני אוהבת שאתה אף פעם לא שופט אותי, תמיד נותן לי להגיד כל מה שבא לי. אני אוהבת שאתה נותן לי לבוא וללכת מתי שמתחשק לי. אני אוהבת שהשתלבת בטבעיות ובלי שום מאמץ בין החברים שלי.
לפעמים כל כך כיף לנו ביחד, אבל אז אתה עושה איזו שטות שגורמת לי לשנוא אותך. אתה פשוט מוציא אותי מדעתי, אתה מבין? ואתה, אתה אף פעם לא מסתפק במה שיש. משתנה כל הזמן, לא סגור על עצמך, חושב שהשינויים שאתה עובר לא ישפיעו עלי. כנראה ששכחת שאנחנו יחד בזה. כמה אני יכולה עוד לספוג?

מה שהכי מעציב אותי הוא שלאורך כל הדרך אני ממלמלת לעצמי שאני יכולה לקום וללכת מתי שאני רוצה, ואני כאן רק כי אני בוחרת להיות. הא! שקרים.

אבל לא חשוב כמה אני מתעצבנת, או משתעממת, או מרגישה שזהו, זה מיצה את עצמו, בסוף אני תמיד חוזרת אליך על ארבע. הפכת לחלק בלתי נפרד מחיי ולעזוב אותך עכשיו זו פשוט לא אופציה. והרי אתה לא באמת דואג שאעזוב. כי אתה מכיר אותי. מכיר אותי יותר טוב ממה שאני יכולה לדמיין ומספר עלי לכל מי שרק רוצה לדעת. ואני... אני אמשיך לבהות בך בידיעה שכל החברות שלי בוהות בך גם כן.

אז הנה, אני מודה בפה מלא במה שכבר כולם יודעים: פייסבוק, אני מכורה אלייך. מכורה חסרת תקנה.

שלך,
ליעד



19 בספטמבר 2010

5 סיבות למה הפסקתי ללכת לגלינה, לגוסיפ, לגזוז, ולעוד כמה מקומות שלאו דווקא מתחילים באות ג'


1. כי האבקות מרפקים זה לא ענף ספורט שאני מעוניינת לקחת בו חלק
אם תרשו לי להשתחצן רגע, אני דווקא די טובה בתקיעת ודחיפת מרפקים. תעיד על כך התקופה הסוערת בחיי בה זרקתי מרפקים לכל עבר בלי להביט לאחור במסיבות, והעובדה שלא תמיד אכפת לי מה חושבים עלי. אך הימים הללו חלפו עברו להם, והיום אני מעדיפה להניח את מרפקיי בעדינות על הבר במקום לתקוע אותם לאיזו שרמוטה בצלעות.

2. כי האלכוהול שם יקר בטרוף
ואני אוהבת אלכוהול. מאוד. ואני לא יכולה להרשות לעצמי לשלם על שתייה כמו אשת אוליגרך. ושלא תעזו להגיד "את בחורה, תמצאי אוליגרך שיזמין אותך לשתות" כי א. זה מטומטם להגיד דבר כזה. ב. לא אשקר- אם בחור יזמין אותי לשתות לא אגיד לו לא. אך לפלרטט עם מישהו רק כדי לקבל ממנו משקה חינם ואז להעלם, או מנגד להעביר את כל הערב שלי עם מישהו רק כדי להוציא ממנו כמה שוטים על חשבונו, יגרום לי להרגיש שאני, או אמא שלי, עוסקות במקצוע הוותיק בעולם.

3. כי זה מבאס להיתקל בבת הדודה שלי חוגגת שם יום הולדת 21

4. כי תמיד יש שם בחורות שנראות כאילו הן התאמצו יותר מידיי
וזה מביך. יותר מידיי מייקאפ, פחות מידיי תחתונים, עקבים מטורפים, ושמלות ממש מכוערות. אומנם כיף להסתכל עליהן ולצחוק, אבל לא בטוחה שזה הקהל שאני רוצה להתחכך בו. אז אני סנובית. ויש מצב שהן גם חושבות עלי דברים איומים. אבל הנה, אתם רואים- אפילו לא התחיל הערב וכבר אנחנו לא מסתדרות.

5. כי ככה.
ובנינו, זו הסיבה הכי טובה.


now, thats what i'm talking about!


20 ביולי 2010

דבר אלי ב-סמס, אהובי


ליעד:
בעוד איריס ממלאה את תפקידה כ"אשתו של" נאמנה, אני ממשיכה למלא את תפקידי כ"רווקה תל אביבית" – ומסתבר שבהצלחה יתרה, מאחר ולאחרונה זכיתי לחיות את הקלישאה, ולקבל ב-12 בלילה הודעת "ערה?".
וזאת בצירוף מקרים (או שמא בתכנון מדויק של אלוהי הדייטיניג) לאחר שממש לא מזמן כתבתי כאן פוסט שהכותרת שלו היא בדיוק אותה מילה רבת משמעות.

אז זהו, רבותיי. זה רשמי. הסצינה התל אביבית בלעה גם אותי.
ויכול להיות מאוד שאותו בחור, נקרא לו יוסף לצורך הטיעון, אפילו לא הבין מה הוא עושה, אפילו לא קלט את הסיטואציה אליה הוא מכניס את עצמו. אתם מבינים- גם אם בראש שלו הוא כבר תכנן להקים איתי משפחה – עצם העובדה שהוא מרשה לעצמו לשלוח סמס לבחורה, אחרי 2-3 דייטים, ב-12 בלילה ולהציע לה להיפגש, מוכיחה שעולם החיזור השתגע.
אני תוהה אם רק בתל אביב נוצר מצב של חוסר כבוד בסיסי שכזה, שגורם לגברים לחשוב שזה בסדר להתקשר מתי שבא להם או לצפות שנשכב איתם (בלי קונדום, כמובן) כבר בדרך הביתה מהדייט הראשון.
Dudes!, מה נסגר איתכם?

כמובן שאם נושא היזיזות / סטוץ / whatever מקובל על שני הצדדים, ושניהם רוצים את אותו הדבר, אז יאללה- שלחו הודעות בנוגע למצב הערנות אחד של השנייה כמה שבא לכם.
אבל הייתי רוצה להאמין שאני, במקרה הזה, לא שידרתי את זה. לא נתתי את התחושה שאני אענה בחיוב לבוטי-קול, או שאם אקבל הודעת "מה הולך, את עדיין ערה?" אשלח בתשובה: "כן. אצלי או אצלך?".
ואולי זה דווקא כן מה ששידרתי. אולי הבעיה היא כן אצלי. ואם זה המקרה- פאק איט! איך אני אמורה להתנהג אחרת?
אחר כך גברים מתלוננים שאנחנו משחקות משחקים, אבל אולי המשחקים הללו הם הדבר היחיד שיגרום להם להבין שמגיע לנו קצת יותר טוב מזה.

אני לא יודעת, אולי בגלל שאני קוראת עכשיו את "פרש הברונזה", בו הגבר במרכז העלילה הוא גבר שבגברים ונמצא ברומן מטלטל ומדהים, זה גורם לי לרצות בדיוק את מה שיש להם (טוב- מינוס רוסיה הקומוניסטית ומלחמת העולם השנייה בה העלילה מתרחשת).

בסופו של דבר, אולי אני לא צריכה לקחת את זה אישית. כנראה שאני ויוסף פשוט לא זורמים על אותו גל, או לא מבינים אחד את השנייה, או שהוא פשוט היה מאוד חרמן.
מי יודע, אולי בפעם הבאה אתקדם להודעת:  "שיכור. ערה?". או אולי פשוט "קומי".
(נכון, שירי?)

נ.ב –
חומר למחשבה:
מה יותר גרוע, לקבל הודעת "ערה?" או לנהל התכתבות כדלקמן:
הוא: אז מה, וויתרנו על הקפה?
היא: נראה לי שוויתרנו
הוא: חבל
אחרי חצי שעה:
הוא: ואולי בכל זאת קפה של ידידים..?
היא: בשביל מה?
הוא: שיחה טובה + קפה והכרות של בחורה מעניינת..
אחרי שעה:
הוא: ?!
היא: אני חייבת להודות שאתה מאוד לוחץ. אני לא מעוניינת
הוא: וואי איזה לחוצה כולה קפה. מה את עושה עניין ואם לא אז ביי!


"אז מה את אומרת, בא לך שאני אקפוץ?"


23 ביוני 2010

ערה?

ליעד:
כמו בתיאוריה עתיקת הימים: אם עץ נופל באמצע יער, האם הוא משמיע קול? אני תוהה, אם לגבר יש הרבה סטוצים אך הוא לא מספר עליהם לאף אחד- האם זה נחשב שהוא זיין?

בכלל, מה הקטע של גברים עם סטוצים? למה לגברים הרבה יותר קשה לעבור תקופה ארוכה בלי סקס מאשר לנשים? אולי רק בגלל שהחברה "מצפה" מגברים לעשות יותר סקס מנשים.
אולי הסיבה היחידה שגברים כל כך אוהבים סטוצים היא רק כדי שיוכלו לספר עליהם לחברים.
הי, אני חושבת שעליתי כאן על משהו: החברה היא שגורמת לגברים לקיים סקס חסר משמעות, רק כדי שהם ירגישו מוערכים! הם בכלל לא אוהבים סקס חסר משמעות! הם בכלל לא אוהבים סקס!!! אה-הא!

ועכשיו ברצינות. אני אישית פחות נוטה לחבב את כל עניין הסטוצים. בשביל סטוץ מוצלח צריך חוסר רגש, כימיה מצוינת והשקעה משני הצדדים. הבעיה היא שגברים רבים נוטים "להתעצל" בסטוץ. הם לא צריכים להרשים את הבחורה, הם לא הולכים להתקשר אליה יום למחרת, אין להם שום כוונות לגביה- אז אפשר לפמפם וללכת. ולכן סטוצים רבים נועדו לכישלון עוד לפני שהתחילו.
ואם אתם חושבים שאני לא צודקת, ורוצים להעמיד אותי על טעותי, ומאמינים שתהיה בנינו כימיה מטורפת- אז למה שאני ארצה סטוץ אתכם? אתם נשמעים אחלה מציאה, בואו נצא לדייט!
אתם מבינים, סטוץ זה פשוט מיותר.

סיבה נוספת לתהייה שלי לגבי יעילות הסטוצים היא בהמשך למאמר המיתולוגי של קארין ארד "המין הנשי או: איך לא לעצבן לנו את הדגדגן", שם היא העלתה תיאוריה שלנשים יש נטייה להתאהב מעט בגברים איתם הן נכנסות למיטה. והיא צודקת.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל, ותאמינו לי שכשבחורה שיכורה מוצאת את עצמה בבוקר במיטה של הברמן ומסתלקת משם בלי לזכור איך קוראים לו- אין שם שום אהבה,
אך אם זה סטוץ מוצלח, כמו שאנחנו שואפות שהוא יהיה, והסקס מעולה ואנחנו נמשכות אל הפרטנר – אז אתן יכולות להכחיש עד מחר אבל תמצאו את עצמכן טיפה, טיפונת, קטנטונת, מאוהבות.
ומה יצא לכן מזה?
הרי עברנו את הגיל בו אנחנו מחכות ליד הטלפון בעוד חברה מלטפת לנו את השיער ומדקלמת בחוסר אמינות מוחלט: "הוא לא בוגר מספיק/ את טובה מידיי בשבילו/ יש הרבה דגים בים / קחי עוד שלוק מהוודקה".

תראו, אני לא רואה שום בעיה עם נשים ששוכבות הרבה. אני מתנגדת לנשים שהולכות עם החוטיני מבצבץ מתוך המכנס, או לנשים מעל גיל 12 עם חולצות בטן, או לנשים עם ציפורניים בנויות- אך אין שום בעיה עם נשים ששוכבת הרבה. לעזאזל- אנחנו כבר מתחילות לעקוף את הגברים. מצד שני, אני באמת לא חושבת שסטוצים נועדו לנשים. אנחנו פשוט לא בנויות לזה. תמיד עדיף במקום לקבל הודעת "ערה?" באחת בלילה לצורך סקס, לקבל הודעת "ערה?" ב-10 בבוקר לצורך ארוחת בוקר זוגית. מה, לא?

13 באפריל 2010

top 5 "want to have sex with" list

ליעד:
הפרסומת של יו ג'קמן שפרסמנו בבלוג ביום חמישי עוררה דיון סוער בפייסבוק: האם יו ג'קמן נראה טוב ואיזה מפורסמים נראים יותר טוב ממנו (ותודה לך ניב).
זו הייתה אחת השיחות הכי מהנות שניהלתי בפייסבוק מזה זמן מה, מה שגרם לי להרהר מיהם חמשת הגברים (המפורסמים) שנראים הכי טוב בעיניי, או אפילו- אם תרצו לעשות את זה בסגנון רייצ'ל ורוס - מי הם חמשת המפורסמים שאם הייתי נשואה והייתי רואה אותם ברחוב היה לי אישור לשכב איתם.

אין ספק שזוהי רשימה שיש לשקול בכובד ראש. לא חסרים גברים נאים, מסוקסים וחסונים בשדרות הוליווד. החוכמה היא שיהיה להם משהו נוסף, איזה ניצוץ מיוחד שיגרום לי לנטוש את בעלי העתידי, לקפוץ איתם למיטה ולספק להם ערב אחד בלתי נשכח עליו הם יודו לי כל שארית חייהם (נו, אל תבאסו, תרשו לי לחלום).

אז לאחר שיטוטים אין סופיים ברחבי האינטרנט, הצצה באלפי תמונות נוטפות סקס אפיל של שחקנים, לילות טרופים בהם גברים בלי חולצה מופיעים בחלומותיי- אני שמחה להציג לכם את ה-top 5 שלי:
קלייב אואן clive owen– גבר מס. 1. אין עוד מה להגיד. אין. אין אין אין. Call me.

ריאן גוסלינג ryan gosling– הכל התחיל בסרט "היומן". ושם זה גם נגמר בעצם כי לא ראיתי אותו בשום דבר מאז חוץ מ"לארס והבחורה האמיתית". אבל הוא פשוט הורס. בוא ריאן, הנח את ראשך על חזי.

אדוארד נורטון edward norton – הכי לא pretty face, אבל סקסי בצורה חננית/רעה כזו (אני יודעת שזה סותר אבל זו ההגדרה שעברה לי בראש). איכות מעולם לא נראתה כל כך טוב.

רוברט דאוני ג'וניור Robert Downey Jr – רוברט דאוני ג'וניור נכנס לרשימה עם שתי כוכביות: 1. הוא נמוך, שזה חסרון שאסור להתעלם ממנו- אבל הסרט שרלוק הולמס גרם לי לשכוח לרגע את גובהו הבעייתי. 2. רוברט דאוני גו'ניור לא היה נכנס לרשימה הזו לפני כמה שנים. הוא מהגברים הללו שמשתבחים עם הזקנה ורק לאחרונה הפך לגבר שבגברים. המשך כך, רוברט!

אריק דיין Eric Dane - מי שלא רואה האנטומיה של גריי לא יכיר. אריק נכנס לרשימה בתור המיינסטרים של החמישייה. אבל קצת מיינסטרים לא הזיק לאף אחד. במיוחד אם המיינסטרים כזה סקסי. מואי סקסי.


וה-top 5 של איריס:

הקלאסי: ג'ורג' קלוני george clooney
דווקא בחרתי להתחיל עם הקלאסי, שהוא גם הבחירה הצפויה ביותר כאן, אבל אין מה לעשות: אי אפשר להתכחש לקסם של ג'ורג'. לפעמים קשה לשים על זה את האצבע, מה באמת יש בו? לא יופי קלאסי וגיל לא צעיר במיוחד.. אבל מספיק לראות את החיוך שלו בשביל להיזכר... כוכב סקסי כמו מפעם.

ההורס: קלייב אוון clive owen
הנה אחד שבוודאי יופיע גם ברשימה של ליעד. לא יפה בצורה קונבנציונאלית, ויכול להיראות כמו גורם רציני לצרות.. בקיצור גבר-גבר עם עיניים הורסות וחיוך כובש. גם שחקן לא רע בסה"כ, אבל, זה כבר לרשימה אחרת.

המצחיק: דיין קוק dane cook
מצחיקים עושים לי את זה. אין ספק שיותר מהכול, גבר מצחיק הוא גבר סקסי, אני אפילו חושבת שג'רי סיינפלד סקסי! אבל מכיוון שרציתי לבחור מישהו עכשווי, בחרתי את דיין. הוא אולי לא A-list סלבריטי, ואולי לא הכי מוכר בעולם.. אבל לאחר שנתקלתי בו בכמה סרטים מטופשים וכמה הופעות סטנד אפ, הבנתי שהנה, עוד בחור שקשה לשים את האצבע על הקסם שלו. לא יפה במיוחד, אולי אפילו טיפה מכוער?, אבל כל זה רק מוסיף לסקס אפיל ההומוריסטי שלו.

הזה שעושה את החליפה: מאמן ברצלונה, פפ גווארדיולה fef guardiola
לפני זמן מה הפושטק התפלא לנוכח העניין החדש שלי בכדורגל. פתאום ביקשתי לראות חלקים מהמשחקים בכלל ושל ברצלונה בפרט. (אוקיי.. רק של ברצלונה) הסיבה האמיתית היא, המאמן שלהם. תשכחו ממאמנים מכריסים עם מעיל רוח של נייקי! פה יש לנו אוצר מסוקס שנראה כאילו הוא נולד ללבוש חליפה, והחליפה בתמורה, נראית אסירת תודה.
ולברצלונה יש אוהדת חדשה!

הגיק שיק: אדם ברודי adam brody
השם אדם ברודי אולי לא אומר הרבה, כי לאחרונה הוא קצת נעלם.. אבל מדובר בסת' כהן מסדרת המופת האו.סי. כמובן. הדמות שהוא שיחק גרמה לי להאמין שהוא באמת כזה: חמוד, יהודי מבית טוב, נועל סניקרס וחובב קומיקס ומשחקי מחשב. בקיצור גיק כהלכתו, ויש בזה קסם שאי אפשר לקחת ממנו. כן, כן: גם לגיקים יש סקס אפיל!


                                                      נו, בנות יקרות, ומיהם ה-top 5 שלכן?

24 במרץ 2010

פרדיננד השני מכה שנית

ליעד:
עדכון קצר לכל הקוראים הנאמנים:
לפני כמה ימים הלכתי לקנות קפה ליד העבודה, ובעוד שאני צועדת לי מרוצה וטובת לב חזרה לעבר המשרד, אני מרגישה שעוקבת אחרי מכונית.
מבט קצר ימינה, ומתוך המכונית מחייך אלי פרדיננד השני בכבודו ובעצמו.
"ליעד!"
"פרדיננד!"
מרגש, אין ספק.
"לאן נעלמת?" "אני עובד עכשיו בשעות אחרות, שינו לי את המשמרות. מה קורה?" "הכל בסדר, מה איתך?" "טוב, אז כאן את עובדת? בבניין המתפורר?" "כן, אבל מבפנים הוא משופץ. משרד ממש יפה" "מאיפה קנית את הקפה?" (?!?!?) "פה בגלידריה" "אה וואלה" "טוב..." "טוב..." "אז... בי" "בי".

כן. זהו. אני יודעת שהבטחתי שבפעם הבאה שאראה אותו אזמין אותו לצאת, אבל אני כבר מצאתי לי בחור אחר (הדוד סם לוקח את פרדיננד בכיס הקטן!) ולכן שתקתי. הוא מצידו כנראה עדיין נשוי. או נכה נפשית. אחת משתי האופציות.

עד כאן העדכון להפעם.
:)

29 בדצמבר 2009

מעללי פרדיננד השני

ליעד:
טוב, הגיע הזמן שאכתוב עליו ואוציא את מערכת היחסים שלנו אל אוויר העולם.
כן- פרדיננד השני, אני מדברת עליך (מה שחשוב זה שאתה לא יודע שאני מדברת עליך, כי אתה לא יודע על קיומו של הבלוג הזה).


מי זה פרדיננד השני (שם בדוי, אל דאגה), אתם שואלים? אה, שאלה מצוינת. סיפור שהיה, כך היה:
אני עולה מידיי בוקר על קו 25, יורדת במונטיפיורי וצועדת לי על שבזי עד המשרד.
פרדיננד, מצידו, יוצא כל בוקר מהדירה שלו, שממוקמת ליד המשרד שלי, ועולה את שבזי לעבר המשרד שלו שממוקם אי שם ב-'לא רלוונטי'.
כך, כמעט כל בוקר, אני ופרדיננד חולפים זה על פני זו, מזה כמה חודשים.


בשלב הראשון לא שמתי לב אליו. בחורה אדישה שכמותי, ועוד ב-9 בבוקר, מי בכלל רואה מה מימיני ומשמאלי.
בשלב השני- שמתי לב אליו. אבל רק הבחנתי שיש בחור שעובר על פני כמעט כל בוקר. זה הכל.
שלב שלישי- הי! הבחור הזה די גבוה.
שלב רביעי – הוא חמוד?
שלב חמישי- לא, הוא לא.
שלב שישי- כן, הוא דווקא כן.
שלב שביעי – האם אני אראה אותו הבוקר? האם אני אראה אותו הבוקר? האם אני אראה אותו הבוקר?
שלב שמיני- טוב, ליעד, תפסיקי להיות אדישה כל כך, שמת לב שהוא בוחן אותך, למה שלא תחייכי אליו במקום להמשיך ללכת בסנוביות ולהתעלם מקיומו?
שלב תשיעי- לעזאזל, שוב עברתי על פניו בסנוביות והתעלמתי מקיומו
שלב עשירי עד עשרים ושתיים – ראה ערך שלב תשיעי


ואז, זה קרה. יצאתי מהמשרד בסוף יום העבודה והלכתי לכיוון שבזי, כשלפתע מישהו מתוך מכונית חונה נופף לי לשלום. לא זיהיתי מי זה, אז עשיתי דבר מאוד טיפוסי לי: נופפתי בחזרה ופשוט המשכתי ללכת. איזה מן דבר מוזר לעשות.
הבחור יצא מהמכונית: "הי"
הסתובבתי והופתעתי לראות שזה הבחור ה"חמוד-לא הוא לא-כן הוא כן" שלי.
"הי"
"איך קוראים לך?" שאל בעוד הוא צועד איתי. "ליעד"
"את עובדת כאן?" "כן, במשרד פרסום"
"מה את עושה?" "קופירייטרית" "אז את יצירתית?" "אני מאוד מקווה, אחרת אני במקצוע הלא נכון".
"טוב" הוא עצר. כנראה שכאן הוא גר. "איך אמרת שקוראים לך שוב?"
"ליעד"
"ליעד. טוב..." "אז בי" "בי". והמשכתי בדרכי.
אפילו לא שאלתי אותו איך קוראים לו. אני זונה.
הוא פשוט תפס אותי לא מוכנה! ומנגנון החוסר שיתוף פעולה פרץ ממני החוצה. לעזאזל איתך, מנגנון!
לא נורא, בפעם הבאה שאראה אותו אשאל איך קוראים לו.


למחרת בבוקר פרדיננד צעד לקראתי ואני מילאתי את הבטחתי ושאלתי לשמו.
"אני פרדיננד השני" הוא לחץ לי את היד. גבירותיי ורבותי: אכזבה. לחיצת יד רופסת במיוחד. אך לא ניתן לזה לשבור אותנו, נכון?
ניהלנו עוד דיאלוג קצר וחסר משמעות וכל אחד המשיך בדרכו.
בוקר למחרת שוב ראיתי אותו. אמרתי לו "הי" ורק אחרי שהוא חלף על פני הוא אמר לפתע:
"כל בוקר שאני רואה אותך הוא בוקר טוב" או משהו כזה.. לא זוכרת את הניסוח המדויק. חייכתי ופלטתי "אני שמחה לשמוע" או משהו מפגר דומה.
אין ספק שהיחסים שלי ושל פרדיננד השני עלו מדרגה.


מאז אותו בוקר, בכל פעם שאני רואה אותו הוא אומר לי משהו אחר. ביום גשום אחד הוא לעג על המטריה שלי (היא קטנה מידיי לטענתו), ביום אחר קיבלתי מחמאה על הלבוש (יפה ה.. צעיף שלך), בחנוכה נשאלתי האם אכלתי סופגנייה, ופעם אחת אפילו שוחחנו היכן אני גרה והיכן הוא עובד, ולרוב אנחנו סתם מחייכים ומאחלים בוקר טוב אחד לשני.


והנה מגיעה ההתוודות: פרדיננד הפך לאובססיה קלה. האם אני אראה אותו הבוקר? האם הוא מוצא חן בעיניי? עד כמה הוא מוצא חן בעיניי? ומתי, מתי כבר תשאל אותי אם אני רוצה לצאת איתך??!
ואז נרקמה תיאוריה, בעזרתה האדיבה של איריס (ושל אביטל גיסתי): פרדיננד השני פשוט תפוס. יש לו חברה, מאהבת, ידועה בציבור, או אולי הוא בכלל נשוי, לאישה בשם ציפה דריפה יאמפמפוני.
אחרת אין הסבר למה הגבר הזה, עם אחלה כפות ידיים ממה שהספקתי לקלוט, לא עושה צעד נוסף לעבר הבחורה שהופכת כל בוקר שלו לבוקר טוב.
אני יודעת מה אתם עומדים להגיד, תנו לי להקדים אתכם: החלטתי אני ללבוש את המכנסיים בבית ופשוט לשאול אותו מתי הוא מתכנן להזמין אותי לשתות משהו. אם ההר לא בא אל מוחמד...


וזהו. הנה אנחנו כאן. בתקווה שמחר אראה אותו ואשאל אותו את השאלה, אז סוף סוף נצא לדייט שבו אגלה שהוא בכלל לא היה שווה את כל זה (סתם, בלי פסימיות), או שהוא יגיד לי שהוא נשוי עם 3 ילדים, and that's that.


נ.ב. אני התנהגתי כבחורה טיפוסית, שפכתי בפניכם את כל מעללי פרדיננד השני, ומן הסתם שגם כל החברות שלי יודעות על קיומו. אך האם פרדיננד, מצידו, משקיע בי כל כך הרבה אנרגיות? האם הוא סיפר לאחד החברים שלו על הבחורה שעוברת על פניו כל בוקר? משום מה, ככה בהימור מטורף וחסר כל בסיס, אני אנחש שהתשובה היא 'לא'.


איריס:
למי מאיתנו לא היה אותו? האביר המיתולוגי.. הבלתי מושג, המיסטר ביג שלנו אם תרצו.
זה שאנחנו לא יודעות עליו כלום, אבל משוכנעות (משוכנעות!) שנועדנו להיות יחד..


אבל אני מכירה את ליעד. אני יודעת שהיא לא כזאת. היא דווקא בחורה מציאותית מאוד, אולי אפילו מידיי, והנה, אפילו היא נפלה קורבן לרמזים הדקים שניתנו על ידי אדיבותו (?) של זר.
טוב, הוא כבר לא כל כך זר, אבל כפי שהיא כתבה, אני בהחלט חושבת שהוא לא פנוי, כי אחרת הוא כבר מזמן היה מציע לה לצאת איתו. כל הסימנים שם: פלרטוטים: יש. עניין הדדי: יש. פגישות אקראיות אך תכופות: יש. הזדמנויות לשאול שאלות: יש גם יש. וגם חברה או אישה כנראה שיש. פרדיננד השובב.


אבל מעבר לזה, יש גם את הלא-ידוע. המוטיב החמקמק הזה שאולי כדאי להשאיר אותו כמו שהוא. לדוגמא: כשהייתי בתיכון הייתי מאוהבת קשות ביודבתניק שלא ידע בכלל על קיומי.
כעבור מספר שנים, אחרי הצבא, נפגשו דרכינו והוא הציע לי לצאת איתו. הספיק לי דייט אחד כדי להבין שעשיתי טעות: המיתוס התנפץ לרסיסים ועמד מולי אדם פשוט, לא חכם במיוחד, לא מצחיק במיוחד ואפילו לא נחמד במיוחד. כעסתי על עצמי שנתתי למיתוס להישבר, זה היה כמו לפגוש את הסופר האהוב עליך ואז לגלות שהוא מתעלל בבעלי חיים...מיתוסים לפעמים נועדו להישאר מיתוסים, ולכן אני אומרת לליעד, אולי כדאי שתשאירי את זה ככה. (למרות שאני מאוד סקרנית לדעת מה הסיפור שלו)


ולפרדיננד, תמשיך להיות מיתוס- מי שלא תהיה.

Related Posts with Thumbnails