• סתמי תבלוג שלך
  • איריס וליעד
  • פרידמן וקליין
‏הצגת רשומות עם תוויות שגרה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שגרה. הצג את כל הרשומות
19 ביוני 2011

האויב הכי גדול שלי


כבר כתבתי בעבר על האויב הכי גדול שלי.
בחרתי להתלונן עליו כאן, בפייסבוק, מול חברים, בארוחת שישי ואין לי ספק שגם מול אנשים זרים יצא לי לזרוק מילה רעה או שתיים עליו.
האויב הכי גדול שלי הוא חרא לא קטן שיש שיגידו שאני צריכה לאמץ אותו לחיקי באהבה. האויב הכי גדול שלי, הוא אני בעצמי.

סתם! נראה לכם!? איזו קלישאה.

האויב שלי הוא דווקא השגרה. השגרה השגרתית שחוזרת על עצמה כמו ספירלת היפנוזה שאי אפשר להסיר ממנה את העיניים עד שבשלב מסוים מאבדים כל פוקוס.
אני מנסה להילחם באויב הזה כבר שנים. דון קישוט בטח מתהפך עכשיו בקברו; "לא למדת שום דבר מהטעויות שלי?" הוא ממלמל בעוד אני רצה עם חרב שלופה לעבר טחנת השגרה.
אומנם המאבק שלי לא הרואי כמו של קישוט אכול הטריפים, אבל זה המאבק הפרטי שלי למען חיים בעלי משמעות. בתור אתאיסטית שמחכה לגודו, הדברים הקטנים שיוצרים עניין והאושר הרגעי והעתידי שלי הם שנותנים לי משמעות.

ולכן שגרה גורמת לי לצמרמורת ושואבת ממני את כל מצב הרוח. אני מפחדת ממנה ועם זאת מוצאת את עצמי נשאבת אליה כל פעם מחדש.
אני יכולה להמשיך ולדבר על המפלצת הזו, האויב הנורא שלי, לנצח. אך בשבילכם, חבריי לעידן ה-140 תווים, אקצר ואגיע לפואנטה:

אדון פילד- הגבר בחיי, הבחין בי יום אחד אומללה ומוכת שגרה והציע לי הצעה שאני לא יכולה לסרב לה: "סופ"ש ליעד". סופ"ש שלם שבו אני רשאית לבקש, לדרוש ולהחליט כל דבר ואדון פילד יהיה חייב לשתף איתי פעולה. סופ"ש של שבירת שגרה בו אני יכולה להתפרע והוא ילך איתי באש ובמים בלי לומר מילה.
ההתרגשות הייתה בשיאה ומיד התחלתי לחשוב מה אני רוצה שיקרה באותו סופ"ש משמעותי. ואתם יודעים מה עלה במוחי? כלום. פשוט פאקינג כלום.
מלבד רעיונות מינוריים כמו "שיעשה לי מסג'", "שיכין ארוחת ערב במקומי", "שירד לי כל בוקר" – לא ידעתי מה אני רוצה.
"מה את היית רוצה?" שאלתי חברה. "שיחליף את החול של החתולה במקומי" ענתה בעיניים נוצצות.

ואז זה הכה בי: אני מתמרמרת על השגרה שבחיי כשאני לא באמת יודעת מה הייתי רוצה לעשות אחרת. כמובן שטיסה לחו"ל כל חודש או החלפת עבודה כל חודשיים בהחלט ישברו את האמא של כל השגרות, אך הן דורשות גב כלכלי שעיר במיוחד. החוכמה היא לשבור את השגרה בלי לשבור את החיסכון, ואין לי מושג איך עושים את זה כשמגיעה ההזדמנות.
הובסתי. כנראה שהשגרה טבועה בי. כנראה ששבירת שגרה היא פריווילגיה של אנשים פרועים או עשירים וכנראה שאני מקורית בעבודה, אך כשזה מגיע לחיי האישיים אני יבשה כמו צנון.
"סופ"ש ליעד" מתקרב ובא ואני עומדת מולו חסרת אונים כמו ילדה בחנות ממתקים בלי כסף ובלי אומץ לגנוב משהו.
ובמילה אחת לסיכום: אוף.

נ.ב – הסופ"ש המיוחל הולך להתקיים בסופ"ש הזה, 23-25.6. זו ההזדמנות שלכם, 565,708 קוראים מדהימים שלי, להוכיח מה אתם שווים.

26 ביולי 2010

6 סיבות למה זה לא כל כך נורא לעבוד המון שעות


1. ככה אפשר להתלונן
והרי אנחנו אוהבים להתלונן. אם, נגיד, הייתם עובדים מ-9 עד 17:00, לא הייתם יכולים להגיד מילה. בכל שיחה בה החברים היו מספרים כמה קשה הם עובדים, הייתם נשארים בחוץ. ואם, חס וחלילה, הייתם מעיזים להגיד שגם אתם עובדים קשה- היו סוקלים אתכם מייד באבנים וכותבים עליכם בטוש שלא יורד: "בכיין!!!".
אז כשעובדים המון- אפשר להתלונן בצדק ולהיות חלק ממשהו גדול יותר. יייההה.

2. כי גם ככה בחוץ ממש חם
אומנם הסיבה הזו תופסת רק לקיץ, אבל בישראל רוב הזמן יש קיץ אז זה מספיק טוב בשבילנו.
הרי כל מה שצריך זה רק הפסקת סיגריה קצרה כדי לרצות כבר לחזור מהר למזגן המקפיא של המשרד. מה הייתם עושים בחוץ עכשיו? חם, אז תחזרו לשולחן שלכם אי שם בקיוביקל השלישי מימין, ותגידו תודה על שירותי הקירור.

3. כי מבזבזים פחות כסף
מה תעשו עם לא תעבדו הרבה? תלכו לים ותקנו שם בירה ושניצלונים במחיר מופקע? תסתובבו בקניון ותקנו שם בגדים במחיר מופקע? תפגשו עם חברים במסעדה ותזמינו סלט קיסר במחיר מופקע? הרי כולנו יודעים שכל רגע שבו אנו מסתובבים בחופשיות נועד לפורענות. תסתכלו על סופי השבוע: יומיים של שיכרון חושים בהם מוציאים כסף כאילו אין מחר. תוסיפו לזה שעות פנויות בכל יום- ואתם ככה קרובים לקבל ביקור מההוצאה לפועל. עזבו אתכם, עדיף לשתות עוד כוס קפה ולנשנש וופל "מטעמים" על חשבון המשרד.

4. כי אחרת כולם ישנאו אתכם
הם יגידו לכם שהם מפרגנים, אבל זה שקר. הם ממש ישנאו אתכם, ורגשות האשם ירדפו אתכם לנצח. לא כיף.

5. כי כבר התרגלנו
ברצינות. עובדים כל יום עד מאוחר? עשו את הניסוי הבא: צאו הביתה מוקדם יום אחד. נגיד ב-17:00.
נו, אתם כבר מדמיינים איך הזמן הזה מתמלא לו בסידורים שנדחו הרבה זמן? איך הזמן מתמלא בבילוי איכות יוקרתי מול הטלוויזיה? ובכן- מה שתגלו במציאות זה שאתם לא יודעים מה לעשות עם הזמן הזה. הוא יעבור מהר, ולפני שתבינו כבר תגיע השעה שבה אתם בדרך כלל חוזרים הביתה וכל תחושת ה"חצי יום" שלכם לא תהיה שווה כלום. יותר מזה- יהיה לכם מצפון כבד על השעות שהתבזבזו להן לחינם. ככה זה- כשמתרגלים לעובדה שיש מעט זמן, לא יודעים מה לעשות כשסוף סוף כן יש זמן.
מבולבלים? אז יאללה, עופו כבר הביתה!  

6. כי מה עדיף, להיות מובטלים???



5 בינואר 2010

פוסט שגרתי לגמרי

ליעד:
נכנסתי לשגרה.
לא זוכרת מתי יצאתי ממנה, אבל בהחלט נכנסתי חזרה.

הולכת לעבודה, חוזרת הביתה. אין לי כוח לצאת, וגם כשאני יוצאת, אז סבבה, בסדר. אבל למחרת שוב הולכת לעבודה, ובערב שוב חוזרת הביתה, לספה עם השקע הטיפשי במרכזה (פשוט הספוג נהרס ויצר שקע לכל רוחבה של הספה. שום קשר בין זה לבין התחת שלי שנמצא שם באופן קבוע).

השגרה תמיד נופלת עלי בבום. אני יושבת בעבודה ופתאום קולטת שאתמול ומחר והיום הם בדיוק אותו הדבר. ולא נורא כי סוף שבוע יגיע במהרה, אבל מצד שני הוא גם יגמר במהרה אז מה הטעם. ואז אני חושבת "אז מה הטעם לחיים האלה בכלל?" וקופצת מהמרפסת.
סתם. זו השגרה שמדברת מגרוני.

אני חושבת שגבר יעזור לי לצאת מהשגרה. זה כל מה שאני צריכה. גבר. זה מה שיפתור לי את כל הבעיות בחיים. לעולם לא יהיה לי משעמם. לעולם לא יהיה לי עוד רגע דל. I will never go hungry again!!!
טוב ברור שאני לא באמת חושבת ככה. אני בטוחה שגם איריס תעיד שכשיש לך פושטק לצידך זה נפלא, אך השגרה תגיע במוקדם או במאוחר.
כי החיים בעצם מבוססים על שגרה. לנו לפחות יש יס מקס. תחשבו מה היו עושים במאה ה-19 כשהיו חוזרים מהעבודה אל השקע שבספה.

אויש... אתם תסלחו לי על הפוסט נוטף האושר הזה, נכון? פשוט יש גם רגעים כאלה בחיים, בהם אתה מחכה שמשהו נפלא יקרה לך.
זה מזכיר לי ציטוט שאומר "אתה לעולם לא יכול להיות עשיר מידיי או רזה מידיי". למרות שכל הסיפורים שצצו לאחרונה על אנשים שזכו בלוטו וזה הרס להם את החיים, או נשים שמתו מאנורקסיה, קצת מבטלים את ההיגיון שמאחורי הציטוט הזה.

בקיצור, אני צריכה לסתום את הפה. כי החיים שלי כן נפלאים. וטוב לי. ועל מה לעזאזל אני מתלוננת? על שגרה?? כשחושבים על זה, שגרה היא דבר מבורך. בערך.
חוץ מזה, אתמול גיליתי שבעל הבית שלי חייב לי 500 שקל. אם זו לא סיבה מספיק טובה לחייך בגללה, אני לא יודעת מה כן.


Related Posts with Thumbnails